♡פרק 17♡

62 10 2
                                    


"בחיים לא ראיתי אותו ככה" הוא מסיים את הסיפור

"הייתי עושה את זה שוב, אם היתה אפשרות שניה" אני אומרת שהוא מסיים לדבר

"באמת? " הוא מופתע

"בשביל מה אני כאן ? כי משעמם לי בחיים? אתה חושב שאני מחפשת צרות?" אני מביטה בו בשאלה "אז אתה טועה, אני כאן בשביל אבא שלי. ברגע שאבא שלי לא מרגיש טוב, אז לא שווה שום דבר שאני עושה כאן ולכן הייתי חייבת להגיע עליו"

"את לא מבינה אה?"

"מה?" אני אני שואלת במבט מבולבל

"את שמה את עצמך במקום האחרון, זה יכול גם להגיע למוות שלך" הוא אומר את המילה אחרונה בלחש

" נכון , אבל מה עדיף? לחיות, אבל לחיות אם הרגשה של מצפון של יכולת לעשות משהו אבל שתקתי?" אני מביטה בו בשאלה

" אבל אז מה איתך? בסוף את נדפקת מזה"

" נכון, אני נדפקת. אבל זה אני לא הוא"

"את שומעת את עצמך?" היא מגחך

"לעולם לא חיכיתי לאיזה אביר שיציל אותי מהבעיות של החיים שלי, כזה יש רק באגדות. אני מאמינה בעצמי, ברגע שיש לי בעיה בחיים אז אני יפתור אותה ולא אף אחד אחר"

"הופה, היא התעוררה" הקאפו נכנס, ותוקע את שיחתנו

" נו, נוח לך?"
אני שותקת

"שאלתי אותך שאלה, את עונה לי!!" הוא מאיים עלי

"כן נוח לי" אני אומרת באדישות

"יופי, כי את הולכת להישאר כאן בזמן הקרוב"

אוי לא,
לא נוח לי בכלל
הגוף שלי צועק הצילו,
מה שאני רוצה זה להתקלח מקלחת טובה ופשוט ללכת לישון

"אתה משוחרר" הוא מודיע ליואב

"כן המפקד" ויוצא

"הבאתי לך אוכל"  הוא מתיישב מולי

" אני לא רעבה" אני מייבשת אותו

"לא שאלתי אותך אם את רעבה" ולוקח את המזלג ומכניס לצלחת של האורז והקציצות , ובאה להכניס את המזלג לתוך פי, אבל אני לא נותנת לו

"אל תתחילי איתי" הוא נואם עלי

" אמרתי לך אני   ל א  ר ע ב ה " אבל  שאני מדברת, הוא מצליח לדחוף לי לתוך הפה את האורז, ואני בתגובה יורקת על הפרצוף שלו את האורז "אמרתי לך שאני לא רעבה"

" אין בעיה" ומנקה את פניו מאורז, הוא  לוקח את את הבד וחוסם את פי ויוצא.

אני לבד.
אני מנסה להשתחרר מהאזיקים ללא הצלחה

אני רואה בקצה החדר מן חתיכת זכוכית,
זה יכול לעזור לי להשתחרר!!

אני מנסה ללכת אם הכיסא שלי עד לשם
זה לוקח זמן, אבל בסוף אני מצליחה להגיע לשם.

השורדתWhere stories live. Discover now