♡פרק 8♡

76 9 2
                                    


אני נכנסת לבית גדול ויפיפה. הבית בצבעי אפור, שחור ועץ

"מה את מופתעת?" הוא מגחך שהוא רואה את פרצופי המופתע "מה חשבת שאנחנו גרים באיזה בית קטן מתחת לאדמה" וצוחק

"משהו כזה..." אני מלמלת במבוכה

"אז את ממש רחוקה מעולם הזה..." הוא משלב את הידיים שלו

"כנראה..." אני ממשיכה לסרוק את הבית

"בואי למטבח נשים קרח על הבומבה" הוא מצביע על הבומבה שמרכז המצח שלי, אני מנהנת והולכת אחריו לכיוון המטבח

המטבח ענקי, הנגרות בצבע אפור, השולחן עץ עם כיסאות בצבע שחור.

הוא מוציא קרח מהמקפיא  ומגיש לי

"תודה" אני מחייכת חיוך קטן

"את צריכה עוד משהו? משכה?"

"לא תודה"

" איך קוראים לך?"  אני שואלת לאחר שתי דקות של שתיקה

"ליאם"

"איפה כולם?" אני שואלת שאני מבינה שרק שתינו כאן

"הם שם עדין..." הוא מסביר בסבלנות

"אה הבנתי" ומפהקת באמצע

"בואי אני יראה לך את החדר שלך" הוא מסמן לי ללכת אחריו, שהוא מבין  שאני עייפה. אנחנו עולים במדרגות לכיוון החדר, לאחר שאנחנו עוברים בכמה דלתות של  חדרים הוא עוצר  בדלת מסוימת, ופותח אותו "זה החדר שלך"
החדר יחסית גדול, הקיר בצבע אפור, שתי חלונות , הארון לבן ושידה קטנה ליעד ומיטה זוגית "יש לך גם שרותים" ומראה לי אותם. השירותים קטנים, אבל  אני לא צריכה יותר מזה.

"אם את צריכה משהו, תלחצי על הכפתור הזה ואני יבוא" ומצביע לי על כפתור אדום שליעד המתג של האור

"אוקי.. תודה"

הוא יוצא  ונועל את הדלת

אני מתקדם לעבר החלון ורואה שכבר אור של בוקר.

"ואוו" אני מלמלת, שאני רואה את הנוף המושלם שיש בחוץ.
פשוט גן עדן!

אני פותחת את התיק ורואה את התמונה המשפחתית שלנו, ואז  אני נותנת לדמעות שלי לצאת מכול היום שאגרתי אותם

אני לוקחת את הפיג'מה שהבאתי מהבית ומכניסה לשרותים

אני מסתכלת על המראה
והדמעות זולגות,
הקושי משתלט,
הגעגוע חזק,
והפחד מתגבר.

אני נכנסת למקלחת, והמים החמים שוטפים את גופי מהיום הזבל שעברתי היום, לא רציתי לצאת מהמקלחת, רציתי פשוט שאדמה תבלע אותי.
אבל עייפות הכניעה אותי בסוף, נכנסתי ישר לתוך המיטה ונרדמתי לתוך שניה.

*****************************

עיני נפתחות באטיות ולרגע אני מזהה את עצמי מחדר לא מוכר מנסה להיזכר איפה אני.
שיט זה לא חלום רע, זה המציאות!

השורדתWhere stories live. Discover now