♡פרק 10♡

69 12 2
                                    

"אתה רציני?" אני הולכת אחורה מהלם ומתקשה לחשוב את המחשבה המזעזעת הזאת

"מה חשבת? שנביא אותו לכאן והוא יקבל זר פרחים" הוא מגחך ונהנה לראות אותי מופתעת

אני מנסה להתאושש מהלם.

" מה את כזאת בהלם?" הוא שואל לאחר דקה שאני לא עונה לו

" תגיד, אתה רציני??" אני מנסה לשמור על שפיות

" אמ....." הוא מגלגל עניים

" אתה באמת הייתה הורג אותו?" אני חוזרת על השאלה שוב

" מה את הופכת את זה לכזה רגישי, אני עושה את זה כול יום..." הוא ממשיך לדבר באדישות

"אולי כי זה אבא שלי? עם הייתם הורגים אותו, אז למה אתם פשוט לא הורגים אותי??" אני אומר ומתיישבת על המיטה, כי אני צריכה לאחז במשהו

"כי אנחנו צריכים אותך." הוא אומר כמובן מעליו

" בשביל מה??" אני צועקת. כאן כבר איבדתי את זה

"בדיוק באתי לכאן ,כדי להסביר לך"

" ואז מה אה?" אני מגחכת "תהרוג אותי, כמו שאתה עושה לכולם בסוף??"

" את כזאת חמודה שאת כועסת" הוא מחייך עלי חיוך מתנשא

" אדיוט, זה מה שאתה!!" אני זורקת עליו כרית, ורצה לכוון השירותים במהירות,
הוא רץ לכיווני אבל לא הספיק לעצור אותי,אני מצליחה לנעול את הדלת.

" תפתחי תדלת!!!!!!" הוא צורח כמו משוגע

" תעזוב אותי" אני אומרת בקול חונק ומתיישבת על הריצפה

" עם את לא פותחת את הדלת הזאת עכשיו, זה לא יגמר טוב!!!" הוא מאיים מאחורי הדלת

" עוף מכאן" אני מתחננת

" שמעת מה אמרתי????"

" ת פ ת ח י ע כ ש י ו ! ! !"

אני לא פותחת ולא עונה, אני פשוט מתעלמת ממנו.
אני שומעת צעדים מתרחקים.
הלב שלי דופק במהירות, אבל כבר לא אכפת לי

הדמעות זולגות בעיני
אם לא הייתי מחליפה את אבא שלי, הוא היה נרצח?!
אני באמת הצלתי אותו, זה הרגע שהבנתי שפיזית הצלתי אותו.
אבל מה יהיה איתי?
למה, למה זה קורה דווקא לי ??
זה לא שהחיים שלי היו מושלמים לפני, ואז פתאום הכול השתנה
החיים שלי היו גם קשיים לפני.

אני קמה מהריצפה ומתקדמת לעבר המראה שנהפכה לחברה הכי טובה שלי בזמן האחרון.
למה את כזאת חסרת מזל??? אני כועסת על עצמי.
למה החיים שלך כאילו דופקים??
את כזאתי מיוחדת, שרק לך יקרו דברים כאילו חסרי מזל, וצוחקת צחוק ממורמר

אני שוטפת את פני במים קרים
ומבינה שאני חייבת להיות חזקה,
אני לא יכולה להישבר עכשיו!!

השורדתWhere stories live. Discover now