הוא יצא מהרכב והתקרב אליי,
״למה לא הלכת?״ שאלתי מנסה לא ליפול אחורה מזה שהוא רק מסתכל לי בעיניים
״רציתי לראות שאת בסדר״ הוא אמר, למה יש לי פרפרים בבטן רק מהקול שלו? ומה שהוא אומר לא עוזר לזה.
״תודה שעזרת לי ככה״ אמרתי והוא בלע רוק, למה היינו חייבים להתחיל את כל זה לפני חמש שנים? למה אני חייבת להישאר קרובה ולא לעוף מפה עוד פעם? פאקינג קשה להיות ליד הבנאדם הזה ולא להרגיש דברים.
״בכיף״ הוא אמר והנהנתי, פשוט עמדנו שם, זה כזה מוזר, אבל זה לא מביך אותי בכלל, זה חדש.
פתאום שמעתי צפירה
״מה אתה עושה?״ שמעתי את אבא שלי צועק מרחוק,
״רומי יאללה״ בינימין צעק
״נחמד חבר שלך״ איתן אמר, אולי אני אשיג ממנו את מה שהוא אמר
״דיברתם מיקודם לא?״ שאלתי והוא הנהן
״על מה?״ שאלתי והוא חייך
״תשאלי אותו״ הוא אמר, בוא נשקר קצת זה לא נורא
״הוא אמר שדיברתם עליי״ אמרתי והוא עשה פרצוף של לא יודע
״אתה ילד״ אמרתי והוא צחק
״לילה טוב רומי״ הוא אמר, ופתח את הדלת של הרכב,
״עוד משהו״ אמרתי והוא עצר ״תוריד ממני חסימה בווצאפ״ אמרתי והסתובבתי
״לא חסמתי אותך״ שמעתי אותו והתחלתי להתקדם בצעדים קטנים
״תשאל את הארוסה שלך״ אמרתי ובסופו של הגעתי לרכב, שמנו את הקביים במושב האחורי על לין ובינימין ואני ישבתי מקדימה ולקחתי תכיסא אחורה שיהיה מקום לרגל.
׳מה קרה שם?׳ קיבלתי הודעה מבינימין,
׳לא עניינך׳ כתבתי וכיביתי את הפלאפון, פאק!! הפרזנטציה, יואו אני מפגרת עם תעודות!!!
הגענו אחרי בערך עשרים וחמש דקות הביתה, הוא הוריד את כולנו בבית שלי כי הם התעקשו שהם רוצים להיות איתי ושאני לא יכולה להיות לבד עכשיו, טוב הם לא טועים.
״ביי אבוש״ אמרתי ונישקתי אותו בפה, קרובים.
״תדאגו לה״ הוא אמר
״אל תדאג יואל, היא בטוחה איתנו״ בינימין אמר ולין יצאה ומהרעב ועזרה לי לצאת, הלכנו לכניסה
״רומי, מה קרה לך?״ חיים שאל עם קול דואג, כמו אבא בשבילי
״לא משהו מיוחד, נפלתי״ אמרתי ובינימין צחק
״מה חדש באמת?״ הוא אמר
״סתום תפה״ אמרתי,
״אם את צריכה עזרה בכל דבר אני פה״ חיים אמר וחייכתי אליו, הוא אחלה לא יותר לא פחות.
נכנסנו לדירה שלי ובינימין הניח את התיק שלי על הספה וישב שם, לא אין לו חוצפה אה
״זוז ישמן״ אמרתי לו והוא זז והתיישבתי ושמתי את הרגל הפצועה על השולחן ואז לין הביאה כיסא והעבירה את הרגל שלי מהשולחן לכיסא
״מזבח״ היא אמרה, שכחתי.
״סליחה, יש מצב את מביאה לי את הפלאפון?״ שאלתי אותה והיא הנהנה, והביאה לי אותו, נכנסתי לווצאפ ושלחתי לאיתן הודעה,
׳אתה עם הפלאפון?׳ והעפתי את הפלאפון על הספה לידי, ולא עבר יותר מידי זמן ושמעתי צלצול הודעה
״מהיר, מי זה?״ הוא שאל ולקחתי את הפלאפון וראיתי את ההודעה
׳לא׳ הוא כתב, וואו ציניות, אוהבת.
קמתי ולא היה לי זין לקביים אז קפצתי לחדר
״רומי!״ בינימין צעק
״חמש דקות״ אמרתי וסגרתי את הדלת, חייגתי לאיתן והוא ענה אחרי צלצול אחד, והיה שקט מהצד השני.
-כבר התגעגעת?- הוא שאל עם הקול שלו וזה ישר העלה לי חיוך על הפנים, כוסאמק ערס, מה רציתי להגיד אה, מחקתי אותו בשניות
״אה.. הרופאה אמרה שהרגל תחלים אחרי שלוש שבועות״ אמרתי, זה נשמע כאילו אני פשוט מודיעה לו על מצבי בלי שהוא שאל
-אוקי- הוא אמר
״אז בקשר לפרזנטצ-״ התחלתי אבל קול נשי עצר אותי
-עם מי אתה מדבר?- שמעתי מהצד השני ואז שקט, בטח שם אותי על השתק, אני לא צריכה לשמוע את השיחות האלה, אבל זה מעניין.
-תגישי לי את הפרזנטציה עד רביעי, נדבר על ההצגה כבר במשרד-
״אני יכולה אולי.. להציג רק לך ולעידו?״ שאלתי נבוכה, אין לי מושג אם החברה המשוגעת שלו עדיין לידו
-כן, נתראה עוד שלושה שבועות- ועלה לי חיוך
״תודה לילה טוב״ אמרתי והוא ניתק, מעניין מה קרה שהוא השתיק, כי אחרי זה לא היה צעקות ברקע, כלום.
״רומי!״ בינימין צעק
״מה?!״ צעקתי בחזרה, לפעמים אין לי כוח אליו, אבל הוא עדיין החבר הכי טוב שלי. לא מבינה איך המוח שלי עובד, פעם אחת רוצה לנפץ לו אגרטל על הראש פעם שנייה בא לי לחבק אותו, החיים שלי זה דבר אחד מתוסבך.
״הפיצה פה״ לין אמרה, ושמעתי, אפשר לדבר. קיפצתי לסלון וישבתי באותו מקום של מיקודם, עכשיו על השולחן הונח מגש של פיצה והפלאפון שלי היה בחדר במטען, יש לי חמישים אחוז בערך, ואני לא אוהבת שיש לי פחות מתשעים.
״אמממ, טעים״ השמעתי קולות מוזרים שאכלנו את זה מול סרט מפחיד, בלאק פון, נראה מעניין, טוב בתיאבון לנו.
_______________________________
קמתי ושמתי לב שאני בול בתנוחה של אתמול רק שהראש שלי היה על הצד, ניגבתי את הרוק מהצד של הפה.
והרמתי את הראש וראיתי את לין מרוחה על הכורסא ואת בינימין לידי מנותק, בינימין לא עובד, רוב היום הוא לא עושה כלום, הוא גר בדירה ממוצעת שההורים שלו משלמים לו עליה, כי הם רצו שהוא יצא מהבית, רוב הזמן הוא או אצלי או אצל לין, או אצל מישהו שהוא זיין באותו לילה.
לין עובדת כברמנית בערב במועדון ׳הנגואבר׳ ובבוקר היא עובדת במקדונלדס, תמיד אמרנו לה להפסיק לעבוד בשתי עבודות ושזה יהרוס אותה בסוף.
היא אומרת שהיא עובדת בשתי עבודות כי היא רוצה להתחיל ללמוד, אז היא חוסכת כי זה עולה כסף, ובנתיים גרה אצל ההורים, אני מזה גאה בה. שיש לה מטרה והיא לא משחררת עד שהיא תגיע אליה. היא רוצה להיות רופאה והיא הרחיבה בבית ספר ביולוגיה, אבל היא חייבת ללכת לחזור לעשות חמש יחל מתמטיקה, כי התפקיד שהיא רוצה דורש את זה. אנא עראף אני הייתי לוקחת אותה ככה.
״לין קומי״ אמרתי ונגעתי לה בכתף והיא ישר קמה, אימלה איך היא יכולה היא ממש מפחידה אותי
״מה השעה?״ היא שאלה
״מניין לי?״ שאלתי והיא חיפשה אחר הפלאפון שלה, ומצאה
״פאק פאק פאק כבר שמונה ורבע, אני בחיים לא אספיק כוסאמק״ היא אמרה ודפקה על השולחן.
״תירגעי ותזמיני מונית״ אמרתי בשקט, אני עדיין עייפה
״אני צריכה גם לעבור בבית להחליף בגדים זהו אני מושמדת״ היא אמרה בלחץ וזה התחיל לעצבן אותי
ז״לין קחי את עצמך בידיים, לכי ללבוש משהו לי אני בנתיים יזמין לך מונית, ותגידי למישהו בעבודה לחפות עלייך רבע שעה״ אמרתי מאופקת, והיא הנהנה והלכה לחדר לקחתי את הפלאפון שלה והזמנתי מונית.
״טוב הלכתי״ היא אמרה אחרי חמש דקות שהמונית התקשר ואמר שהוא למטה, היא נישקה לי תלחי ונתנה לי את הפלאפון
״יש לך מאה אחוז״ היא אמרה ושמתי אותו לידי
״ביי, בהצלחה״ אמרתי והיא יצאה.
הדלקתי את הפלאפון, השעה הייתה שמונה ועשרים, ובלי ששמתי לב נרדמתי שוב.
