נ.מ: ליאון
האבן שירדה מליבי ברגע ששפתיהם התנתקו הייתה גדולה ממה שהייתה אמורה להיות, למעשה, לא הייתי אמור להרגיש דבר כלל ובטח שלא אליה, רק עליה
רק עליה כעסתי, רק עליה עיניי ננעצו בזמן שבתוכן מלחמות שלמות התקיימו
רק עליה זעמי כוון, כמו חץ חד ומורעל הוא דבר אליה, כאילו נשלח על ידי זאוס בעצמו כדי לתקן את העוולה שעשתה הרגע ואותו החץ היה ידיי שנכרכו מסביב צווארה בחוזקה בזמן שריתקתי אותה למיטה ותיפסתי מעליה
הכעס בער בתוכי ויצא מתוך גופי כמו הר געש פעיל שפוגע, שורף ומשמיד כל מה שמולו
לעזאזל
התכוונתי להרוג את אישתי החדשה על אותה המיטה בא זיינתי את הכוס הבתולי שלה רק לפני שעות בודדות וכל זה כי שפתיה המזועמות העזו לגעת בשפתיו
איך העזה בכלל? למה חשבה שהיא ראויה מספיק בשביל בכלל להסתכל עליו?איך אישתי העזה לגנוב ממני אותו?
.
.
.
לא...הוא לא היה שלי...הוא היה מעלי... הוא היה השולט...אם היה יודע שכרגע הכרזתי עליו בעלות במוחי...האם היה סולח לי? ידעתי שלא
הוא היה נורא, קר לב, מפלצת בצורה אנושית שברחה מהגיהנום ישירות לחיי...כן...הוא היה מפלצת בדיוק כמו שאני הייתי טיפש מספיק בשביל להישבע בקסמיו שבאו ישירות מהאפר של אויביו אבל אפילו אני לא הייתי עיוור מספיק בשביל לחשוב שהיה בו איזה שהם רחמים כלפי וברגע שחרבו נצמדה לגרוני
הברזל הקר שלה היה צמוד לבשרי ויכולתי כבר להרגיש את החתך הרדוד שיצר, כאילו אמר 'אם תמשיך גם אני אמשיך'
הסתכלתי על עיניו, אפילו טיפת כעס או דאגה לא נראו כלפי חברתו וכלפי
רק קור...קור מקפיא שגרם לי להשפיל את מבטי אך עדיין לא עזבתי, חייכתי לפקודה והוא, השד מהגיהנום, נתן לי אחת כזאת
''עזוב אותה, מייד''
-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_&-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
יום טוב 💕
YOU ARE READING
Royal love
Romanceאז עשיתי את זה, וויתרתי על הכל, על הגאווה שלי, על הכבוד שלי, על המשפחה שלי... לעזאזל, וויתרתי על הממלכה שלי אבל מה עוד יכולתי לעשות הגיהינום אף פעם לא נראה מגרה יותר, במיוחד כאשר הוא היה השולט שם, השטן חסר הרחמים שלי שגרם לליבי לדפוק ולנשמתי לבעור א...
