נ.מ: ליאון
יום למחרת ישבנו כולנו לארוחת בוקר, כרגיל, טוב, כרגיל חוץ מהעובדה שאחותו של המלך הסתכלה עלי במוות מוות, היא כעסה, מאוד כעסה
לעזאזל, לעצבן את אחותו של המלך והאדם שאני מנסה לכבוש...כמה מדהים....
ויותר מזה, מסתבר שלא רק אני הבחנתי במבט הזה,
עיניו של אדוארד עברו ממני לאחותו ובחזרה אלי כמה פעמים לפני שפרצופו הפך לרציני ביותר
''ליאון, אני מקווה מאוד שלא עשית משהו שפגע בלילי....הרי זה לא יהיה נחמד אם בן חסותי יעלם פתאום מהארמון...או מכל מקום אחר ....נכון?''
למרות חיוכו היה ברור שהוא כעס, כמעט כמו שאחותו כעסה עלי מסיבה מסויימת....רק שבעיניו ....לעומת אחותו היתה גם טיפת....דאגה?
האם המלך האכזר והקר הזה דאג לאחותו....ולמה זה גרם למשהו בי להתחמם
לעזאזל, ידעתי למה
כי רציתי שידאג לי ככה, רציתי את המבט הזה על כל אדם אחר, רציתי להיות תחת חסות ליבו ולא רק כתרו ומעמדו, רציתי שידאג לי במוחו ואוהב אותי בליבו כמו שאהבתי אותו
שכל נשימה שלי תהיה בריחו וידי התרגלו לאחוז במותניו, רציתי שהשרירים בשפתיו יזכרו לנשק את שפתי כל לילה וכל בוקר
רציתי להגיע לחום שטמון עמוק בתוך קרחוני ליבו הגדולים.... .
''כן, כאילו הוא באמת יכול לפגוע בי'' לילי לעיגלגה
גילגלה את עיניי אך למרות חוסר הכבוד הברור שלה כלפי נראה שהיא הצליחה להרגיע את זעמו של אחיה הבחור
''בכל זאת, ליאון, בוא, אני צריכה לדבר איתך'' היא קבע כאשר קמה מהשולחן
''עכשיו''
-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_&-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
בהצלחה בלימודים ❤️
יום טוב 💕
YOU ARE READING
Royal love
Romanceאז עשיתי את זה, וויתרתי על הכל, על הגאווה שלי, על הכבוד שלי, על המשפחה שלי... לעזאזל, וויתרתי על הממלכה שלי אבל מה עוד יכולתי לעשות הגיהינום אף פעם לא נראה מגרה יותר, במיוחד כאשר הוא היה השולט שם, השטן חסר הרחמים שלי שגרם לליבי לדפוק ולנשמתי לבעור א...
