נ.מ; ליאון
''אה?"
הסתכלתי עליו מופתע, מצפה שיחזור על דבריו ויגרום לפעימות בלב שלי להתגבר, שרק יוכיח לי ששעמתי נכון
''תשאר'' קולו הקר נשמע שוב רק הפעם עם מעט זעם בוער בתוכו, כנראה לא אוהב את העובדה שהיה צריך לחזור על דבריו בשבילי
''יש לך בעיה עם זה?" הוא שאל, המבט הלא מרוצה שלו רק החמיר, מבט שאומר בצורה הכי פשוטה שאפשר להגיד 'תחייך ותשתוק'
''לא! לא....בכלל לא....'' התיישבתי קוב לידו במיטתו הנעימה שנתנה לי לשקוע עליה בזמן שהוא הניח את ראשו שוב על הכרית ועצם את עיניו
אבל זה בסדר
אין לו סיבה לקום מהר, העולם יחכה לו והוא ידע זאת, אף אדם שפוי לא יסרב לו והשמש הייתה חצופה על כך שעלתה לשמים וגרשה את הירח הקר בלי רשותו שלו
של האדם שהחריב הרים ובנה ארמונות, אדם עם אבן בחזהו במקום לב פועם, אדם קר וחסר רחמים, כזה שאלוהים כל כך התאמץ לעשות אותו מושלם מבחוץ שלא הספיק לתת טיפת חמלה בתוך עיניו הקפואות
אז למה הייתה חייב ליפול בשבילו?
לא הייתי איזה קדוש, מראה חשוב לי....אבל לא מספיק כדי להתמודד עם הרוע שלו, עם קור ליבו ואכזרותו שהתרוצצה בארמון כמו להקת זאבים המחפשת קורבן... הייתי יותר ממוכן להתייצב בתפקיד זה.
''מה אם המשרתים שלך יכנסו ויראו אותי? זה לא יצור בעיות?" שאלתי, לא רציתי להרוס לו את כס המלכות כי נהנתי להיות לידו ויותר מזה פחדתי להתרגל לזה ואז להפגע אבל כנראה שלא הכרתי אותו טוב
הוא לא היה צריך לגרום לי להתרגל לזה כדי לפגוע
הוא אפילו לא פתח את עיניו או הרים את ראשו מהכרית כאשר מלמל בקול ישנוני ואדיש ''זה בסדר, הם כבר רגילים''
-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_&-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
ערב טוב 💕
YOU ARE READING
Royal love
Romanceאז עשיתי את זה, וויתרתי על הכל, על הגאווה שלי, על הכבוד שלי, על המשפחה שלי... לעזאזל, וויתרתי על הממלכה שלי אבל מה עוד יכולתי לעשות הגיהינום אף פעם לא נראה מגרה יותר, במיוחד כאשר הוא היה השולט שם, השטן חסר הרחמים שלי שגרם לליבי לדפוק ולנשמתי לבעור א...
