נ.מ:ליאון
קולו היה מתוק להחריד, כמו כף סוכר גדושה המלאה בגרגירי נפט ארורים שהרסו את החיוך המתוק שלו והפכו אותו לרעיל עד מוות
ידיו שעד עכשיו חנקו את גרונה התחילה ללטף את גופה בעדינות אך עדיין לא הצליחו להפוך את מה שקרה עכשיו לנורמלי בעיקר כי מסביב לצווארה, ממש כמו שרשרת הדוקה, פס אדום נראה על צווארה בגלל עוצמת ידיו ממקודם ופניה המבוהלות מלאות האימה כאילו גילתה ששטן מחלומתיה שכב מיתחת למיטתה כל הזמן הזה, חיכה ...בסך הכל...הוא עדיין מחכה
למרות שעכשיו חייך על אנה והפסיג לנע בתוכה היה ברור שהצלחנו ליצור סדק דק במסכת השלמות שלו
''ליאון....צא....''
קולה של אנה נישמע הפעם ברעד, כאילו התחננה שאעשה כדבריה
ואני מתוך רחמים כלפיה, כלפי העובדה שזעמו של המפלצת שמעליה פגע בה רציתי לעשות את זה, לשכוח פעם אחת מהיריבות שלנו ולזכור ששנינו באותה נקודה, שנינו נתונים לרחמיו
היה כל כך קל לשכוח שאם אני הכעסתי אותו לא היית לא שום בעיה להעניש אותה בזה או ההפך, משפטו היה משפט של כוח, משפט שנועד לאפשר לו ורק לו לקבוע את החוקים במשחק החולני שלו בו הוא היה המנצח היחיד וכולם כמו אפר לרגליו מאותו היער ששרף בלי טיפת רגש
לא משנה מה קורה היה חוק אחד שלא היה אפשר לשבור-אדוארד למעלה
אדוארד ראשון
אדוארד מנצח
אז זה לא באמת היה משנה אם ההיה מקום שניאור שלישי, הייתי מתחתיו וזה כל מה שראה
העובדה שזה קרע את ליבי באכזריות אפלה ששרפה את נישמתי לא שינתה דבר
אך בכל זאת לא הסתובבתי ללכת כי מבטו הצורב הביט בי, למד אותי ואת פחדי כאילו דבר לא יכול להסתיר אותי מעניניו התכולות שירדפו אותי לילות כמו להקות זאבים רעבה לדם וכאב
מבטו שציווה עלי להישאר, שרצה להתעלל בי עוד קצת לפני שיזרוק אותי כמו סיגריה שנגמרה
אז עשיתי כדבריו,שנאתי את זה, אבל שנאתי את זה בשתיקה
-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_&-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
כי לא העלתי אתמול....
בוקר טוב 💕
YOU ARE READING
Royal love
Romanceאז עשיתי את זה, וויתרתי על הכל, על הגאווה שלי, על הכבוד שלי, על המשפחה שלי... לעזאזל, וויתרתי על הממלכה שלי אבל מה עוד יכולתי לעשות הגיהינום אף פעם לא נראה מגרה יותר, במיוחד כאשר הוא היה השולט שם, השטן חסר הרחמים שלי שגרם לליבי לדפוק ולנשמתי לבעור א...
