When the smoke is in your eyes-L.s // מתורגם

39

"אז אתה הולך הביתה היום?" שאל לואי, שוכב על גבי הארי והניח את סנטרו על החזה של הילד הגדול.

זה היה ה-23 בדצמבר, יום לפני יום הולדתו ה-16 של לואי והיום האחרון בו היו בני הזוג מבלים יחד לפני ה15 ימים שהארי הלך הביתה לחג המולד. שני הבנים זה עתה התעוררו, השעון ליד המיטה מראה 11:47 בבוקר.

"מפחד כל כך נסיכה, אבל אני אחזור בשביעי." הארי ענה, מעביר את ידו במורד החולצה של לואי ואז טפח על התחת שלו.

עיניו היו ירוקות ערפיליות כמו תמיד כשהוא רק התעורר, ושערו היה בלגן על הכרית.

"למה לא יכולת ללכת הביתה מחר? ואז נתראה ביום ההולדת שלי."

"אני אשמח בייבי אבל לא ראיתי את אמא שלי כבר שנים והיא לא תשמח מאוד אם אפספס את מסורת ערב חג המולד שלה, חוץ מזה, אתה תהיה עם אמא שלך ואחיותיך אז יהיה לך זמן להתגעגע אליי."

"כן אני יודע, אבל תמיד יש לי זמן להתגעגע אלייך."

"כדור גבינה."

"שתוק." לואי ציחקק, דופק את מצחו בחזהו של הארי כדי לנסות להסתיר את חיוכו המסוחרר.

"קדימה," אמר הארי, מזיז ממנו את לואי, "בוא נלך ונעשה משהו, ננצל את היום!"

"זה כמעט צהריים, הימים כמעט נגמרו ואני חייב להיות בבית בקרוב."

הארי משך בכתפיו ולואי הלך אחריו בכל זאת, גונב את הפוטר שזה עתה הוציא מהארון ומשך אותו מעל ראשו. בחיוך תמים הוא יצא מחדר השינה ויצא למטבח.

"אני חושב שמישהו צריך לתת לשניכם פרס על הסקס השקט ביותר אי פעם." אמר נייל וקרץ בהגזמה.

"למה אתה כאן בעצם?" שאל לואי, מתעלם מהערתו וממלא את הקומקום במים.

"אני גר פה."

"כן טוב זה לא העניין. לך הביתה לאירלנד או משהו."

"אני הולך הביתה מחר בעצם."

"כולכם הולכים הביתה?" רעש נשמע מלואי כששאל, משך את עצמו על אחד הכיסאות והניף את רגליו.

"אתה הולך להיות מתבודד שוב לו." זאין אמר בזרועו סביב נייל בעודו מתמרן בשלושת האחרים במטבח כדי להגיע למקרר.

"יש לי חברים אחרים שאתה מכיר. ואני בספק אם יורשו לי יותר מחמישה מטרים מטווח הראייה של אמא שלי מחר."

"אל תיתן לי לשכוח מהמתנה שלך דרך אגב." אמר נייל וזרק לעברו קורנפלקס רטוב.

ראשו של לואי הזדקף למשמע האזכור של מתנות, חיוך חצוף חוצה את פניו.

"הבאת לי מתנה?"

"כאילו לא היינו אידיוט."

הוא חייך, הלחיים שלו קצת ורודות כי בסדר, אולי עדיין היו לו התלבטויות על כך שהחברים של הארי באמת אוהבים אותו.