פרק 17- הפלאשבק

1.1K 40 0
                                    

נקודת מבט קיארה:
הוא הוריד את החלק העליון של הביקיני שלבשתי.
"מושלם" הוא נהם.
והתחיל לנשק את שדיי.

העבר
קיארה- גיל 12
"עזוב אותי" צעקתי לעבר הזקן שהרים אותי למשרד של אבא.
"שתקי ילדה" נהם "מקומך להיות התוכי" קבע והכניס אותי למשרד של אבא שלי.
"אבא שלי ימצא אותך, הוא יהרוג אותך" אמרתי בקול חנוק מדמעות.
"אבא שלך סומך אליי בעיניים עצומות, זה אבוד לך ילדה" אמר והתחיל להפשיט את בגדי.
"פאקינג מושלם" אמר ונישק אותי בכוח.
"עזוב אותי!" צרחתי בדמעות.
מספר דפיקות חזקות נשמעו מהדלת.
"פרדו פתח את הדלת יבן זונה, אני ירצח אותך!" אבא צעק מעבר הדלת.

הווה
"קיארה" שמעתי את לאונרדו צורח לי.
"מה אתה צועק?" שאלתי מנסה לא להראות שנזכרתי בדבר הזה שוב.
"קראתי לך אלפיים פעם ולא ענית לי" אמר לאונרדו.
"הכל בסדר?" שאל במבט מודאג.
"כן, הכל הסדר" עניתי וחייכתי שהוא לא יראה שקרה משהו.
"לא, הכל לא בסדר תגידי לי מה קרה" הוא אמר ותפס לי את הפרצוף בשביל שאני יביט לו בעיניים.
נשמתי עמוק והתחלתי לספר.
"כשהייתי ילדה בת 12 הקונסליירי של אבא שלי
משך אותי באלימות למשרד של אבא שלי וניסה לאנוס אותי" סיפרתי לו.
"תפסו אותו?" שאל לאונרדו במבט עצבני.
"לא, הוא ברח לפני שפרצו למשרד ומאז לא ראינו אותו ואז" עניתי במבט ריק.
"את זוכרת את השם שלו?" שאל עדיין בפרצוף עצבני.
"לא, אבל אני זוכרת איך הוא נראה" אמרתי לא רציתי לזכור את הפרצוף שלו אבל אני זוכרת לצערי.
"שנייה אני יעשה כמה טלפונים" אמר והוציאי את הטלפון.

כעבור כמה דקות לוקה נכנס לחדר עם חולצה קרועה.
"מה קרה לחולצה שלך?" שאל לאונרדו
"סטלה שתתה וודקה בבריכה ועשתה בעיות. מה אתה צריך?" שאל לוקה באדישות.
"אני שתצייר לי משהו" אמר לאונרדו.
"מה לצייר?" שאל ולקח דף ועט מהשולחן.
"היא הולכת לתאר לך מישהו ואתה הולך לצייר את הבן זונה" אמר לאונרדו במבט רצחני.
"אוקי אני מקשיב" אמר לוקה והתיישב לידי.
"פרצוף עגול, שער לבן, עניים שחורות וקטנות, זיפים בצבע חום, שפתיים דקות, אף סולד גדול, גבות אפורות עבות, אוזניים גדולות, ריסים שחורות בולטות ויש לו צלקת במצח" אמרתי ולוקה צייר את תיאורים שלי.

לוקה סיים את הציור וזה נראה מציאותי בצורה מפחידה.
"כן, ככה הוא נראה במציאות" אמרתי כשלוקה הראה לי את הציור.
"תודה, לוקה אני יודע שזה קשה אבל אני מעריך את זה" אמר לאונרדו טפח על הכתף של לוקה.
לוקה הנהן והסתכל לכיווני "על תספרי לסטלה שציירתי" אמר.
"לא אספר" אמרתי וצחקתי.
"על תדאגי פרפר, אני ימצא אותו והוא ישלם על זה" אמר לאונרדו כסימן ללוקה להתחיל להתקשר
לחוקר של המאפיה.

הפיתיון שלו-his bait {2}Where stories live. Discover now