הפיתיון שלו-his bait {2}

פרק 32-האומץ והשיחרור.

נקודת מבט קיארה-
"בוריס חיכה מספיק זמן כדיי שתתני לו את מה שהוא רוצה."אמר הרוסי המזדיין ליידי.
"שיחכה לבעלי שיישים את הזיין שלו עמוק בבלנדר"החזרתי.
"את לא רעבה,צמאה?"שאל.
"אני בסדר"עניתי.
"בוריס יתן לך לאכול קצת"אמר.
"ממה בדיוק?,מהמאכלים המסריחים שלכם?"שאלתי.
"המאכלים שלנו הם מעדן לעומת המאכלים האיטלקים"החזיר.
"אתה אוכל רגל כרושה בזמן שאני מתענגת על פיצה ועל פסטה"אמרתי.
"עכשיו תתענגי על הזיין שלי."קבע בוריס והוריד את מכנסיו.
אלכסיי פתח את המצלמה.
"אלכס יבן זונה,בעלי יאכיל אותך בזיין הקטן של בוריס"צעקתי בעוד שבוריס מקרב את איבר מינו לפרצוף שלי.
"אלכסיי"תיקן.
"בתחת שלי"החזרתי.
"לא,בפה שלך"אמר.

"בוס"אמר אחד החיילים והפריע לבוריס להכניס את החבר הקטן שלו לפה שלי.
"מה?!"שאל אלכסיי בחוסר סבלנות.
הוא הראה לו משהו בטלפון והם הסתכלו עליי.
"תגיד לה שזה לא משתלם לנו,אני רוצה לראות איל היא נראית.שהם לא יביאו לי זונה מכוערת"אמר אלכסיי.
ירדה במדרגות בחורה עם נעליי עקב 2 מטר,חזייה שבקושי מסתירה משהוא.
מכנסיים קצרים ואיפור מושך.
שיערה היה בלונדיני.
הוא אמר לה כמה מילים ברוסית והיא החזירה לו.
הקול שלה מוכר לי..
סטלה.

עייני נפערו שראיתי את סטלה מולי.
הם דיברו איתה ברוסית.
הם היו נראים מסופקים.
"אומרים שלרוסים יש בייצים"אמרה והתקדמה אליי ומאחורייה אלכסיי נראה חרמן במיוחד.
"באמת?"שאל.
היא שיחררה את גופי מהכיסא.
"מי אמר?"שאל וניצמד אל אוזניה.
היא התקרבה אליו יותר והזיזה אותו מעט ממני.
החדר היה ריק מאנשים.
היא גרמה לו לזוז אחורה בעוד שהיא הולכת קדימה.
היא סימנה לי באצבעותיה ללכת.
היא אמרה לו כמה מילים ברוסית שגרמו לו לחייך.
"אני מסכים איתך"ענה לה בחיוך.
"אם עוד פעם אחת"אמרה ותפסה בביצים שלו גורמת לו להתקפל מכאבים.

"אתה תעז לגעת בחברה שלי,בן זונה"אמרה.
"אתה מת"הוא התקפל ברצפה מכאבים והיא זזה ממנו וסימנה לי בראשה ללכת איתה.
"תורידי את הראש!"צרחה שיצאנו מהבית.
"מה?"שאלתי.
היא הורידה את ראשי ביידיה ולא הספיקה להוריד את ראשה.

בום.
אש,פצצה.
האוזניים שלי מצפצפות ואני מרגישה כובד מעל גופי.
אני נופלת על משהו.
פצצה נוספת מתפוצצת בבית.

עשן רב.
אני לא רואה כלום.
אני שומעת צפצופים באוזניים,כאבי ראש.
אני מסתכלת ימינה ורואה את סטלה על הקרקע מעולפת.
האוזניים שלה מדממות.
"לא!"אני שואגת.
אני עולה מעלייה.
מניחה 2 אצבעות על צווארה על מנת למדוד לה דופק.
אין לה דופק!.
אני מרגישה 2 ידיים גדולות מושכות אותי לעמידה.
לפניי שאני מספיקה לראות את הדמות הוא מושך אותי לחיבוק ולפי הריח אני מזהה את בעלי.
"אני אוהב אותך,הכל בסדר"אמר ונישק אותי.
אני מביטה בו לרגע.
השיער שלו מבולגן.
כולו מזיע,החליפה שלו מלוכלכת בדם יש אקדח בידו.

"א-אין לה דופק"אמרתי.
"למי?"שאל.
"סטלה"אמרתי.
הוא הסתכל למטה וראה את סטלה.
הוא אחז ביידי לא עזב אותה וביידו השניה התכופף לסטלה ובדק את הדופק שלה.
"לוקה!"שאג.
רייאן ולוקה רצו אל עברנו.
לוקה רץ לסטלה במהירות.
"אין לה דופק!"צרחתי.
לוקה עשה לה החייאה.
לאונרדו משך אותי הרחק משם.
"לא!"צרחתי.
"אני לא רוצה שתראי את זה"אמר.
"את מה?,היא תחזור לחיים הרי"אמרתי.
"קיארה"הזהיר.
"מה?"שאלתי.
"היא גוססת"ענה.
"היא תהיה בסדר,היא תמיד בסדר"אמרתי.
"לא תמיד כולם בסדר"אמר.
"היא אחרת.היא חזקה"אמרתי.
"גם אמא שלי הייתה חזקה,היא ויתרה על החיים שלה בשביל שאני והאחים שלי נחייה"אמר עם דמעה בעייניו.
"סטלה לא תמות"אמרתי.
"זה פצצה והיא התפוצצה מעלייך.את היית זאת שהייתה על הקרקע יפה שלי.
היא לא הספיקה לרדת למטה"אמר.
"היא תחזור,כמו לוחמת"עניתי.
"מאיפה את יודעת?"שאל.
"כי אני מרגישה את זה"עניתי.