כשאני לא רואה אותו אני מחליט להסתובב בבית הזה ולחפש אותו, משום מה המצב רוח שלי השתפר מכלום, אולי גם מ... מכלום.
"שון, שון צא החוצה, יש לי חטיף"
"באמת?" מאיפה הוא הפליץ את עצמו
"לא, רק רציתי לראות איפה אתה"
"שקרן מסריח הייתי רעב"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת מבט שון:
עברו כבר כמה שבועות מאז שהגענו לכאן וזה מרגיש כל כך לא נכון ואני לא מדבר על העובדה שחטפו אותנו.
אני מדבר על זה שאני ואדוארד מתחילים בחוסר ברירה להתרגל לזה: לארוחות החמות, האהבה החונקת מאוד שלהם (וזה לא ממש נעים אבל גם לא ממש מפריע, לא יודע להסביר את זה)
אנחנו גם בקושי רואים אותם וכשאנחנו כן אז הם רק מנסים לגרום לנו להרגיש בטוח לידם, למרות שנראה לי שאדוארד רק מסתגר בתוך עצנו כל פעם שהם מנסים להרעיף אהבה עלינו.
חוץ מזה הם גם נתנו לי ולאדוארד חדר נפרד שנישן ביחד
"היי אדוארד אתה מוכן לדבר על מה שקרה?" שאלתי באמצע הסרט ששנינו ראינו
"על מה אתה מדבר?" הוא מנסה להתחמק
"אני מדבר על ההתקף" לחשתי
"זה היה מזמן, למה אתה מ.." "אדוארד" קטעתי אותו בלחש
"זה היה סתם עוד זיכרון מטופש"
"שלו...?" הוא הנהן "אני מצטער..."
"אתה לא צריך להצטער" העיניים שלו נהפכות ליותר ויותר עצובות ככל שהשיחה נמשכת
"זה בטח קשה" אני לא יכול לדמיין אפילו
"קצת, אבל אתה יודע מה אומרים: 'מה שלא הורג אותך נותן לך טראומה'"
המשכתי לשתוק ואנחנו חזרנו לראות את הסרט אבל לא באמת לצפות בו, נתתי למחשבות שלי לנדוד.
היחס שיש לנו כאן יותר מידי טוב שזה נראה מזוייף הארוחות שחיטות הגודל של הבית שנראה יותר כמו טירה
אבל אני לא אוהב את כל זה בכלל!.
אני מתגעגע לאמא שלי אני לא יכול לדעת מה עובר עליה בכלל פתאום נעלמנו והיא נשארה לבד.
אני לא רוצה לדמיין אפילו, אני מתגעגע אל אמא שלי כל כך שאני מתעב אותם על ששלקחו אותנו ממנה.
וגם רואים שהטראומה של אדוארד חוזרת כל עוד הוא נשאר ליד המפלצת הזאת.
הוא גם נהיה יותר שקט וזה מדאיג אותי, אני רוצה שהציניות שלו תחזור, שיצחק עליי מצידי עוד אלך פעם, רק שיהיה בסדר.
אני שונא את זה כאן, אני רוצה שאני ואדוארד נצא מכאן ונחזור חזרה אל אמא שלי, אל אמא שלנו "אני רוצה לחזור הביתה..." אנחה נפלטה מפי.
"מה אמרת?" קול זעום נשמע מאחוריי
שיט אחת הגורילות זאת שנדבקת לי לתחת עומדת מאחורי ולידו הגורילה השנייה.
אפילו לא שמתי לב שנתתי למחשבות שלי לצאת בקול ונראה שהם הגיעו בדיוק בזמן לשמוע את זה, והם לא מתים על המחשבה הזאת.
"שאלתי מה אמרת?!" בסדר אני הבנתי ששאלת
"לא אמרתי כלום" עניתי
בלי לשאול החצוף התקדם אליי והניח את הידיים שלו על מותניים שלי ופשוט הרים אותי ככה שנוצר מצב שהפנים שלי מול הגב שלו והרגליים שלי מוחזקות אדוק בידיו. אוו וכמובן התחת שלי מתנוסס ליד הפנים המכוערות שלו (כאילו לא מכוערות, אבל כן כי הוא מעצבן)
"תוריד אותי!!!" "שקט!" הוא סטר לי בישבן WTF
הוא התחיל ללכת בזמן שאני מנסה להתנגד, אבל האחיזה שלו בי חזקה מידי.
הוא לקח אותי לאיזה שהו חדר ענק וזרק אותי על המיטה שם.
"אנחנו ניסינו להיות נחמדים, נתנו לכם לעשות מה שרציתם וככה אתם מודים לנו!?" הוא צעק, הוא נהיה רציני וכועס ואני מתחיל לפחד.
"א-אנחנו לא רצינו את זה בכלל" ניסיתי להחזיר חזרה בכעס אבל הקול שלי רועד, הוא מפחיד כל כך.
יש כמה רגעים שהוא עמד במקום במבט חודר ולא זז.
ואז פתאום הוא התקדם אליי במהירות ובלי שהצלחתי להביו בכלל מתי הוא קרע את הבגדים ממני.
ניסיתי להתנגד כמה שיכולתי אבל הוא חזק והוא החזיק בי בזמן שפתח לעצמו את המכנסיים וחדר אליי ככה.
צרחתי, הגוף שלי הרגיש כאילו הוא נקרע מבפנים, זה כל כך כואב.
"אתה כל כך צר בייבי.." הוא גנח והמשיך לחדור לתוכי במהירות ועמוק.
ואני מה שכל בתול שנאנס היה עושה צרחתי את החיים שלי והתחננתי לסליחה ושיפסיק, אבל הוא לא...
"אתה אוהב שכואב לך אה?, תראה כמה אתה רטו... אה, זה דם. טוב נו" הוא המשיך בחוזקה.
כואב לי כל כך בחיים לא חשבתי שככה הסקס הראשון שלי יהיה חח.
הראש התחיל להתערבל לי, אני כל כך עייף.
העניים שלי נעצמו מעצמם ולאט לאט נפלתי לחלל שחור...
וזהה הפרק החדש סוף כל סוף שיהיה לכולם צום קל ומועיל
YOU ARE READING
Be My Baby
Kurt Adam"זה הבית החדש שלך" אדאורד בן השש עשרה שבקושי מצליח לשלם שכר דירה ילד שונה בסך הכל אבל הוא תמיד סבל מזה עד שהוא בא וחטף אותו Xלא להומופוביםX
