Until I found you | boyxboy

פרק 5

ידיים חמות היו מונחות על החזה השרירי של ליאו, מתחת לחולצתו. הלב שלו החסיר פעימה שפקח את עיניו וגילה שהידיים האלה היו שייכות לדאהיון. הוא סגר את עיניו בחזרה במהירות, לא זז מהתנוחה שלהם שיכל להרגיש את הנשימות שלו עליו.

הרי שותפו לחדר החליט לשכב לצידו כי הבין שנעלב מזה שהתרחק ממנו, וניסה להוכיח שלא פחד. הלב של דאהיון היה טוב מאוד, הבלונדיני רצה בעצמו להיות חבר טוב שלו.

היו לליאו מחשבות שלא היו אמורות להיות בראשו כרגע. בעיקר כי המגע שלו היה נעים על החזה הקשיח שלו, אך באמת שלא היו לו כוונות רעות כלפיו. חסר מילים מהמגע שקיבל ממנו מתוך שינה. זה היה נעים מכדי להתנתק ממנו ומצד שני, זאת הרי לא הייתה אשמתו שהוא נגע בו.  

אם יתנתק מגופו בצורה גסה, שותפו עלול לחשוב שהוא זה שנגע בו. הבלונדיני לא היה בטוח את מי ניסה לשכנע. אך הקרבה לקוריאני הייתה נעימה מדי שהוא לא רצה לקטוע אותה. אז החליט להישאר עם עיניים עצומות עד ששותפו יתעורר בעצמו.

אחרי כמה דקות, דאהיון פקח את עיניו. הן נפערו בבהלה כי הבין שידיו היו על החזה של שותפו לחדר, מתחת לחולצתו. "פאקינג דאהיון, מה אתה עושה." הוא מילמל לעצמו, פניו של ליאו היו שלוות שישן למרות שנגע ככה בגופו.
סומק עז עיטר את לחיו, כי לא האמין שנגע בגבר מרצונו, ועוד מתוך שינה. החזה שלו היה מאוד קשיח ושרירי, שונה לגמרי מהחזה של אהובתו, מארי.

הבלונדיני שמע את קולו של דאהיון שדיבר לעצמו. הוא הבין שהיה מבוהל מזה שנגע בגופו ושמח על כך שהעמיד פנים שעדיין ישן. הלחץ היה קיים גם בנשימות שלו, והוא היה חסר נשימה בעצמו למרות שניסה להיראות כאילו ישן בשלווה.

הבחור הקוריאני בלע את רוקו והוציא את ידיו ממתחת לבגדיו במבוכה רבה ובעדינות, כדי לא להעיר את שותפו לחדר. הוא שחרר נשימה שלא ידע שהחזיק וקם מהמיטה שלו ברגליים רועדות. זה היה רעיון רע מאוד שלו, כי היה רגיל להיות במיטה עם מארי וכמובן לגעת בה, וכנראה שבגלל זה נגע בו ככה.

הידיים החמות של דאהיון ירדו ממנו ושותפו התרומם ממיטתו. ליאו חיכה עם עיניים עצומות עוד קצת זמן, כי לא רצה ששותפו לחדר ירגיש רע.

בכל ליבו, הקוריאני פחד שליאו יפרש את זה בצורה שונה ובאמת הודה על כך שישן ולא חזה במעשיו. הוא החליף את בגדיו לחולצה עם צווארון ומכנס פשוט. עיניו הסתכל על הבלונדיני והוא נשך את שפתו. נזכר שאמר שלא יעשה לו שום דבר שלא ירצה וזה גרם לו להיאנח בהקלה שקיווה שזה באמת היה נכון.

העמדת הפנים שהיה רדום נמשכה כמה דקות לפני שפקח את עיניו והתמתח. ליאו הסתכל על שותפו לחדר שהיה לבוש כבר ונראה מוכן לצאת לעוד יום של לימודים. "בוקר טוב, דאהיון… או שאגיד דאהיוני? ככה אומרים לחברים בקוריאה?" קולו היה חביב בניסיון להקליל את האווירה.