אני אדם כל-כך לא החלטי.
אני רוצה למות כי זה הדבר היחיד שיעשה לי טוב.
אבל מצד שני אני רוצה לחיות ולהנות מהחיים.
אבל יש רגעים שלא טוב לי ברמה שאין לי מה לעשות חוץ מלבכות בשקט כדי שאף אחד לא ידע.
ויש רגעים שאני הכי מאושרת בעולם שאני עם חברה שלי ואנחנו נהנות למרות שתינו שונאות את החיים.
יש פעמים שאני רק חושבת באיזה דרך עדיך לי למות וחשובת על מצבים שאני אכנס לסכנה וימות בלי רגשות אשם.
ויש פעמים שאני כל-כך אוהבת לחיות כאילו הכל אצלי טוב.
יש זמנים שאני רק רוצה שקט מהמחשבות ורוצה חברות שהיו לצידי ואני אוכל לדבר איתן.
ויש זמנים שאני נזכרת בכל מה שאנשים עשו לי ומעדיפה להיות לבד כי רק ככה אני לא נפגעת
אני רוצה למות אבל חושבת על מה ההורים שלי ירגישו על מה אחותי והאחים שלי ירגישו.
מה ההורים שלי יעברו עם עצמם למרות שחלק מהסיבות שאני רוצה למות זה בגללם.
אני חושבת על זה שלא יהיו לי ילדים ולא אגשים את החלומות שלי להיות רופאה.
אני חושבת על זה שאם אני אמות אין סיכוי שלמישהי מהכיתה שלי יהיה אכפת.
אני רוצה לגדול אני רוצה לצמוח מאיפה שאני אני כל כך רוצה אבל אין בי כבר את הכוחות למלחמה הבילתי פוסקת הזו אין לי את הכוחות לקום כל בוקר כאילו הכל טוב.
אני רק רוצה מקום שאני ארגיש שייכת אליו.
אני רק רוצה מישהו להיות איתו במקום לבד ולדבר בלי לשפוט אחד את השני.
זה דבר גדול לבקש?
באמת זה הדבר היחיד שאני רוצה בבקשה אלוהים אני מאמינה בך ואוהבת אותך בבקשה תעזור לי.
