אין לי כוח.
פאקינג אין לי כוח.
לפעמים אני יושבת במיטה ואומרת לעצמי פאק המוות נראה כל כך מפתה למה לא פשוט ללכת אילו?
למה לא לטבוע?
למה לא לחתוך לעצמי תוורידים ותצוואר?
למה לא להפסיק לנשום?
למה לא לקפוץ מאיזה צוק או בניין?
למה לא לעצור את הנשימה שלי?
למה אני צריכה לחיות?
בשביל מה? הרי אני רק מפריעה לכולם ואף אחד לא צריך אותי במאילה.
אני רק מציקה לכולם אני סתם נטל.
וגם אם אני אתאבד למי זה יפריע?
לכיתה המקסימה שלי?
לאנשים שאפילו לא יודעים אם עכשיו אני חייה?
למי? למי זה פאקינג יפריע???
כל מה שאני רוצה זה למות זה משהו גדול?
למה אני לא יכולה פשוט למות למה אני מרגישה כאילו יפריע למישהו אם אני אמות אבל בתכלס אני פאקינג יודעת שאני לא יעניין אף אחד כי אני פאקינג אף אחד.
לאף אחד, אף אחד לא אכפת ממני אך אחד.
אני לא חשוב לאף אחד, אני לא מעניין אף אחד, אני פאקינג כלום ושם דבר.
סתם עוד אדם שנושם לצערי.
אני עדיין נושמת
עדיין חייה
אני פה
אני עדיין פה אני ולא נראה לי שאלך בזמן הקרוב כי אין לי תפאקינג אוצץ להתאבד.
וגם אם יש רגעים שיש לי אותו אז האוברטינג משתלט ויש אני חושבת, רגע איפה אני אמות, אני לא יכולה להתאבד בבית, אני לא יכולה שההורים שלי יראו תגופה שלי, אני לא יכולה שיעצרו אותי וזה רק ההתחלה.
אין כבר פאקינג כוח לקום בבוקר כל יום אין לי כוח לאזעזל
