אני לא מזייף

פרק 1

ירדן-
היום היה הראשון בספטמבר 2023, היום הראשון לשנת הלימודים, וכמובן שתכננתי לקום בבוקר מקרני השמש העולות וציוץ הציפורים, רק שבמקום ציוץ ציפורים שמעתי את אח שלי הגדול צורח עליי לקום כי אני מאחרת, כאילו שבאמת אכפת לי, מה זה משנה אם אני משלימה שעות שינה במיטה שלי או על השולחן בכיתה, כן לא הייתי התלמידה הכי טובה, אפשר להגיד שלא טובה בכלל, לא היה אכפת לי מהבית ספר, ובגלל זה רוב המבחנים שלי היו עם נכשלים, השעו אותי לא פעם ולא פעמיים ואפשר להגיד שלא הייתי התלמידה המועדפת על המורות.
התנתקתי מהמחשבות שלי וקמתי בכוח מהמיטה, לא היה אכפת לי להישאר עוד קצת במיטה ולהגיע כמה שעות אחרי שיום הלימודים מתחיל, אבל רציתי להגיד שלום לחבר שלי לפני הלימודים, כי זה הדבר היחיד שייתן לי כוח להמשיך את כל היום הזה. אני וחבר שלי אביאל כבר שנה ביחד, אני מכירה אותו כבר שנתיים כי הוא לומד איתי בכיתה, אבל לפני שנה שהמורה אמרה לנו לשבת אחד ליד השני זה קירב אותנו ונהינו זוג, ועכשיו אני כבר לא רואה את החיים שלי בלעדיו, הוא הדבר הכי חשוב לי בעולם והבן אדם הכי חשוב לי בעולם, שאנחנו לא מדברים או שרבנו אני מרגישה מין ריקנות כזאת, אני צריכה אותו כמו אוויר לנשימה ובלעדיו אני לא מרגישה כלום.
קפצתי בבהלה ששמעתי שוב את אחי קורא מאחורי "ירדן תתקדמי אנחנו נאחר!" בתגובה לכך הנהנתי והמשכתי לסרק את שיערי, השיער שלי היה חום וחלק, ככה גם עייני, חומות ורגילות.
התנתקתי ממחשבותי ולקחתי את תיק בית הספר השחור שהיה מונח לצד רגליי והבטתי פעם אחרונה במראה, לבשתי ג'ינס כחול מתרחב עם חולצה לבנה שהגיעה לי עד לקן המותן וג'קט אפור, לא באמת הייתי שמה על מה שאחרים חושבים עליי, לא התאפרתי או השקעתי יותר מדי בלבוש, ומי שלא טוב לו עם איך שאני נראית מוזמן לא להסתכל.
הלכתי למטבח במהירות ולקחתי בקבוק מים שיהיה לי להמשך היום, ואוכל אני קונה כבר בבית ספר, קראתי לאחי אלירן שיבוא וצעדנו לכיוון בית הספר.
נכנסו לשערי בית הספר ואלירן הלך לחבריו בזמן שאני חיפשתי בעייני את אביאל, אחרי פחות מדקה ראיתי אותו מתקדם לכיווני עם כמה מחבריו הטובים וחיוך זורח התפשט על פניו, אביאל הוא מסוג הילדים האלה שכולם רוצים להיות הוא, הוא היה הכי מקובל, עם הכי הרבה חברים ושכולם אוהבים אותו. אחרי שנייה כבר הרגשתי ידיים מניפות אותי באוויר וידעתי שזה הוא, הוא נתן לי נשיקה חפוזה על השפתיים "היי נסיכה" הוא אמר תוך כדי שהניח אותי על הקרקע, "התגעגעתי אלייך" אמר בזמן שכל חבריו מסתכלים, כאילו למישהו מאיתנו אכפת מהם. "היי שומעים לא בא לי להפריע לרגע הרומנטי הזה אבל אנחנו די מאחרים אז אביאל ברשותך" חבר של אביאל אמר מהצד, אביאל הסתכל עליו במבט רצחני ואמר "בך אני יטפל תכף" ותוך שנייה הוא הסכל עליי ומבטו התרכך, הוא נתן נשיקה לקודקודי ואמר "נתראה יהלום" ונעלם בתוך כל התלמידים במסדרון בית הספר, אביאל אהב לקרוא לי בשם "יהלום" כי הוא אומר שאני שמחה אז העיניים שלי נוצצות כמו יהלום, וכן לא אהבתי שהוא קורא לי ככה, בעיקר לא ליד אנשים, אבל זה בכל זאת נחמד שיש מישהו ששם לב לפרטים הקטנים, כמו הניצוץ בעיניים שאני שמחה, שזה משהו שאפילו אני לא שמתי לב.
~~~~
היי כולן🫶🏻
זה היה הפרק הראשון מקווה שאהבתן, זה היה פרק יחסית קצר אבל הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים🤍