אני לא מזייף

פרק 9

ירדן תזדרזי!" צעק אחי אלירן, היום זה יום אחרי המפגש עם אביאל אתמול, אפשר להגיד שזה היה בין הימים הטובים בחיי, לפחות אלה שאני זוכרת, כיף לי לבלות בחברתו של אביאל, ולהיות איתו שעות עשה אותי מאושרת, ומה שקצת יותר העציב אותי זה שאביאל אמר לי שהוא דלוק על מישהי אחרת, זה כן קצת כאב, אבל זה לא באמת משנה, כי אני ואביאל לא באמת נוכל להיות ביחד אף פעם, הוא לא ירצה מישהי כמוני, אף פעם, "אני באה!" עניתי לאחי וירדתי במדרגות של בניין ביתי לכיוון הבית ספר, לאחר המפגש עם אביאל אביב בא לקחת אותי, הוא נסע למקום שהוא דיבר עליו, ושהגענו הכל הרגיש מדהים, הפינה הזאת בים מהממת, היה שם מגדלור קטן, וליד היה מלא אבנים גדולות שמפרידות בין המזח לים, אז התיישבנו על אחת האבנים, ודיברנו, ובאמת הכל היה בסדר, עד לרגע שבו אביב אמר "העיניים של נראות כמו יהלומים" ובאותו רגע שהוא אמר את זה הרגשתי את ראשי מתחיל להסתחרר, וחשבתי שאני פשוט לא מרגישה טוב, ואחרי זה שאביב החזיר אותי הביתה חשבתי על מה שהוא אמר, וזה פשוט הרגיש לי לא נכון, ממש לא נכון, הוא לא אמור להגיד את זה, ואני אפילו לא יודעת למה אני חושבת ככה.

נכנסתי בשערי בית הספר ונפרדתי מאלירן שהלך לחברים שלו, התקדמתי במסדרון לכיוון הלוקר שלי, ושהגעתי ללוקר ופתחתי אותו ראיתי פתק נופל ממנו, הרמתי את הפתק מהרצפה של המסדרון ופתחתי אותו, הפתק היה בצבע אפור ועליו היה תמונה של יהלום, כי אני לא חושבת שאפשר לצייר כזה טוב, ועל הפתק היה כתוב בכתב עדין ויפה "אני לא יכול לגעת בך, אני לא יכול אבל אני מוכרח" אני מכירה את השורה הזאת, זאת שורה מהשיר "הקנאה" של יוני בלוך, בהתחלה שקראתי את זה לא הבנתי מה קורה, ואז הבנתי שיש כמה אופציות, או שהתבלבלו בלוקר, מה שכנראה נכון, או שזה אחד הידידים שלי או אביב, חוץ מזה לא עלה לי שום שם לראש, קיפלתי את הפתק והכנסתי אותו לתיק.
בזמן שאני עסוקה במחשבות על הפתק פתחתי את הדלת של הכיתה והתיישבתי במקומי ליד אביב, בזמן שאני יושבת אני מרגישה יד נוגעת בידי, ושאני מסתכלת אני רואה את היד של אביב נוגעת בידי, כף ידו מונחת על כף ידי ואגודלו עושה סיבובים על כף ידי, אני חייכת לו חיוך קטן והנחתי את ראשי על כתפו, אני ואביב לא ביחד, אבל אני באמת חושבת שיכול לצאת מזה משהו, הוא נחמד והכל אז אין סיבה שלא, אחרי שתי דקות שראשי על כתפו של אביב אני מתחילה להרגיש שאני עושה משהו לא נכון, אני פשוט מרגישה שזה לא נכון לשבת ככה עם אביב, אבל זה לא עוצר אותי מלהרים את ראשי, כי האמת שאני ממש עייפה, ואני מרגישה את עייני מתחילות להיעצם לאט לאט על כתפו של אביב, וברגע שעיניי נעצמות לגמרי אני שומעת רעש חזק, כאילו משהו נפל או נשבר, אני קמה בבעלה מכתפו של אביב וידנו מתנתקות, אני מסתכלת אחורה ואני רואה את אביאל קם מהשולחן במהירות והכיסא שעליו ישב כבר לא שלם, הוא שבור לשתיים, מה לעזאזל? אני חושבת לעצמי, אביאל מבקש מהמורה לצאת לרגע מהשיעור והמורה מאשרת לו, הוא יוצא מהכיתה בזריזות ומשאיר את כל הילדים בהלם, עומר יוצא מיד אחריו כנראה לבדוק מה קרה, משום מה רגליי לוקחות אותי אחריו, לעזאזל ירדן מה את עושה תחזרי לשבת כבר! אני מצווה על עצמי, אבל זה לא קורה, במקום זה אני יוצא מהכיתה ורצה לכיוון של עומר ואביאל, מה אני עושה? אני שוב חושבת לעצמי, "אביאל!" אני קוראת לו והוא ועומר מסתובבים ביחד "ירדן" אביאל אומר ואני הולכת לכיוונים, "מה קרה?" אני שואלת אותו מתי שאני מגיעה למקום שהוא ועומר עומדים, "לא קרה כלום" אומר עומר, אבל אני כיוונתי את השאלה לאביאל, אז במקום לשאול אותו שוב אני פשוט מסתכלת עליו, אני ואביאל מסתכלים אחד על השני למשך כמה שניות, ואז הוא אומר "עומר אתה יכול להשאיר אותנו שנייה לבד?" עומר מסכים והולך, "אז... מה קרה?" אני שואלת, "אוקיי אם את באמת רוצה לדעת, את זוכרת שסיפרתי לך על הילדה שאני דלוק עליה?" הוא אומר "אז אני ראיתי אותה עכשיו עם מישהו אחר, וזה עצבן אותי." הוא מסיים את המשפט ואני מרגישה צביטה קטנה בליבי, "לא ידעתי שאתה כזה קנאי" אני אומרת בכוונה להפוך את המצב לפחות מביך, "אני ממש קנאי, את פשוט עדיין לא גילת את זה עליי." הוא אומר ואני וראה חיוך עולה על שפתיו, "כן? היית רוצה שאני יגלה את הצד הקנאי שלך?" אני שואלת, אני שומעת צחוק קטן יוצא מפיו, אבל צחוק עצוב, לא צחוק אמיתי, ואז הוא אומר "את יודעת, שמתי לב שאת ואביב ביחד הרבה לאחרונה, ותראי, אני יגיד את זה פשוט, את ואביב לא יכולים להיות ביחד." מה לעזאזל? "מה?" אני שואלת בקול מופתע "תראי יש הרבה דברים שאת לא יודעת על אביב, אבל הוא לא מי שאת חושבת שהוא." הוא אומר ואני בהלם, "כן? אז מי זה אביב? הוא איזה רוצח מסוכן?" אני שואלת, "את באמת רוצה לדעת?" הוא שואל "כן, תגיד לי מי זה אביב אם הוא כל כך מסוכן לדעתך." אני אומרת והוא צוחק "מה מצחיק?" אני שואלת "מסוכן?" הוא אומר "אביב לא מגיע לגודל של הזרת שלי, הוא ממש לא מסוכן או מה שאת חושבת שהוא, הוא פשוט בן אדם רע." הוא מסיים את המשפט ואני מכווצת את גבותיי ואומרת "אוקיי, אז תגיד לי כבר מה הוא עשה" הוא מחייך מוריד את ראשו כלפיי מטה ואחרי כמה שניות אומר "אוקיי, אם את באמת רוצה לדעת מי הוא חכי לטקס היום, פעם בחודש יש טקס בבית ספר שמודעים בו כמה הודעות ומציינים תאריכים חשובים, אני היה שם, אם גם את תהיי שם אני מבטיח לך שתדעי בדיוק מי זה אביב." אני לא מבינה איך זה קשור אבל אני בכל זאת מסכימה.