אביאל-
הבטנו אחד בשני שלוש דקות רצופות, בלי להגיד מילה ואז פתחתי את פי ואמרתי "אני.... אני אביאל." וברגע שאמרתי את זה ליבי נצבט, מבחינתה אנחנו זרים מוחלטים, מבחינתי היא הדבר היקר לי בעולם,
"אני ירדן." כן אני יודע... חשבתי לעצמי, היא הביטה בי במשך כמה שניות ואז אמרה "טוב אז מה רצית?"
כל מילה שהיא אמרה היה לי כמו סכין בלב, "שמעתי שעברת איזה משהו, תאונה אני חושב. בקיצור רציתי להגיד לך שאם את צריכה עזרה במשהו, בבית ספר או בכללי את יכולה לפנות עליי" אמרתי, והיא ענתה בצורה אופיינית לה "תודה, אבל לא תודה, אני בסדר." היא חייכה ובאה להעלם במסדרון, כמו שאני הייתי עושה לה. לפני שהיא נעלמה בין כל התלמידים תפסתי בידה ואמרתי "היי היי חכי רגע!" היא הסתובבה עליי והסתכלה על היד שלי שתופסת בידה וישר הורדתי אותה, למרות שזה היה הדבר האחרון שרציתי לעשות, "אני חושב שאנחנו באותם שיעורים" אמרתי לה בחיוך והיא הנהנה, הלכנו ביחד לשיעור ושנכנסנו לכיתה כל המבטים היו עליינו, התעלמתי מכולם והתיישבתי בשורה האחרונה, היא באה להסתובב וללכת למקום אחר אבל אז אמרתי לה "לאן את הולכת?" היא הסתובבה עליי ואמרה "למקום אחר, למה?" הרמתי את גבותיי ואמרתי "למה שלא תשבי פה?" היא הסתכלה על המקום והתיישבה.
אחרי עשר דקות המורה נכנסה לכיתה, ושמתי לב שעומר לא פה, ובדיוק ברגע שחשבתי את זה עומר נכנס לכיתה בחיוך גדול, שהוא הפנה את מבטו לאיפה שהמורה והחיוך שלו ירד, ואז הוא אמר "המורה? מה את עושה פה? סתם חלמתי שנפל עלייך טיל?! לעזאזל! עכשיו יש לי שעה של חפירות..." המורה, שכבר מיואשת מעומר לא הגיבה והמשיכה ללמד, שעומר הפנה את מבטו למקום שלו, שעכשיו הפך להיות המקום של ירדן, חיוכו עלה שוב, הוא וירדן מכירים מתמיד אז היא עוד זוכרת אותו. "ירדן!!!" צעק עומר בהתרגשות, שירדן שמעה שקוראים בשמה היא הרימה את ראשה מהשולחן, רק עכשיו שמתי לב שהיא נרדמה על השולחן.... היא הייתה עושה את זה כל הזמן, "עומר!!!" ירדן צעקה בהתרגשות וקמה לקרתו, היא חיבקה אותו חיבוק מהיר וחזרה להתיישב לידי, "ירדן, אני שמח שחזרת, אבל אכפת לך לתת לי לשבת ליד חברי הטוב וללכת לשבת במקום אחר?" אמר עומר, ורציתי לחנוק אותו באותו רגע, ירדן הנהנה וקמה מהמקום, לא עצרתי בעדה כי זה יראה חשוד, וברגע שעומר התיישב לידי זרקתי עליו את המחברת שהייתה מונחת על השולחן, "למה זה היה טוב?!" שאל, התעלמתי ממנו וחזרתי לבחון כל צעד שירדן עושה, רק שזה היה מאוחר מידי, היא כבר התיישבה, היא התיישבה ליד האקס שלה מלפני כמה שנים, שבגד בה. שראיתי אותה מתיישבת לידו ולוחצת את ידו, רציתי לחנוק מישהו.
אחרי כמה זמן שמעתי צלצול מחריש אוזניים, קמתי מהמקום וראיתי את ירדן ואביב, האקס שלה, עומדים לצאת מהכיתה, לפני שהם עשו עוד צעד אחד ויצאו מהכיתה הלכתי מהר וחסמתי להם את היציאה "מה אתה עושה?" שאלה ירדן "סתם פשוט חשבתי שנוכל ללכת קצת ביחד, את יודעת, להכיר אותך יותר." אמרתי לה, "למה שתרצה להכיר אותי?" היא ענתה, ובינתיים אביב האידיוט עמד ליד ירדן ובחן כל תנועה קטנה שלה, "אתה יכול לתת לנו דקה לבד?" אמרתי לו.
אביב לא באמת אהב את ירדן, ושהוא בגד בה זה שבר אותה. אחרי זה שהכרתי אותה זה עצבן אותו והוא תמיד ניסה להחזיר את ירדן עליו, מה שאף פעם לא עבד לו, ועכשיו שהיא לא זוכרת אותו הוא מנצל את זה. "לא האמת שאני לא יכול ללכת, ולא רוצה." הוא ענה לי וחייך, חתיכת אידיוט, "אז בלי שתרצה." עניתי לו באותו טון. והוא הלך, זה היה צפוי.
היה לי המון השפעה על החבריות בבית ספר הזה, והייתי יכול לגרום בשנייה לזה שאף אחד לא ידבר איתו. כמובן שלא הייתי עושה את זה לאף אחד, טוב לאף אחד חוץ ממנו.
אחרי שאני וירדן נשארנו לבד אמרתי לה "אז את רוצה ללכת לקפטריה?" היא הרימה את כתפייה ובאה אחרי. בדרך לקפטריה עצרתי ואמרתי שלום להמון אנשים שהכרתי, ושמתי לב שזה גרם לירדן להרגיש לא בנוח. "תגיד" שמעתי את ירדן אומרת בזמן שהלכנו, "למה אתה מסתובב איתי?" היא שאלה וזה גרם לי לכווץ את גבותיי בשאלה, "אני יסביר, תראה, אפשר לראות שיש לך הרבה חברים, ואנשים דיי אוהבים אותך, אני פשוט רואה שאתה דיי מקובל נגיד ככה, אז למה את מסתובב דווקא איתי?" היא שאלה.
אני יסביר לך, אני מסתובב איתך כי את מדהימה, את
שלי, אני צריך אותך איתי, ואני חייב להחזיר אותך עליי.
וכמובן שלא אמרתי לה את זה, ובמקום זה אמרתי "את יודעת, את נראית לי סבבה, אז למה לא, ובלי קשר אני צריך לבקש ממך משהו, אבל לא עכשיו." היא הינהנה והמשכנו ללכת.
שהגענו, ראיתי כמה מחברי הטובים יושבים בשולחן, לקחתי את ידיה של ירדן והתקדמנו לכיוון השולחן, פתאום שמעתי את ירדן צוחקת, "מה מצחיק?" אמרתי ונעצרתי, "אתה חושב שאני הולכת לשבת עם כל החברים שלך?" אמרה והסתובבה ללכת, בדיוק כמו פעם שעברה... "כן האמת שכן." אמרתי בחיוך ותפסתי בידה לפני שהלכה, היא חייכה חיוך מזויף והתנתקה מאחיזתי. ראיתי אותה הולכת להתיישב ליד כמה מחבריה הטובים, טוב כאלה שהיא זוכרת.
שהתיישבתי בשולחן יחיד עם חבריי שמעתי אותם צוחקים בקולי קולות, "מה מצחיק? זה יום הצחוק הבינלאומי ולא סיפרו לי?!" אמרתי בציניות, "לא, זה מצחיק שילדה קטנה עושה לך בית ספר, זה מצחיק." אמר אחד הבנים והשתדל להשתלט על התקף הצחוק תוך כדי שדיבר.
~~~~~~~~
היי🤍
פרק קצר האמת🫶🏻
מה אתן חושבות עד עכשיו? אהבתן?🤍
YOU ARE READING
אני לא מזייף
Romanceירדן בת השש עשרה נערה בעלת שיער חום חלק ועיניים חומות, אבל עדיין יש לה יופי מיוחד. לירדן לא אכפת מהלימודים והיא נערה די בעייתית, היא חיה בזוגיות מאושרת עם בן זוגה אביאל והיא אוהבת אותו בלי גבולות, אבל מה קורה כשירדן עוברת תאונה מצערת ונמחק לה הזיכרו...
