- THE BEATING HEART -

9

- פרק מספר 9 -
| נ.מ - פליקס |

היונגין הוריד אותי בבית , פתחתי את הדלת וזה לא המראה שציפיתי לראות.
מינהו וגיסונג ישנים מחובקים בסלון.. מה לעזאזל קרה איתם בזמן הזה? גיסונג הזה..
״הגיע הזמן לקום נראה לי! לא ככה??״ צעקתי להם וגיסונג התעורר בשניה וכשקלט את הסיטואציה מיד התיישב.
מינהו פקח את עיניו והתמתח בעייפות.
״לי פליקס , אני רואה שהיונגין שחרר אותך סוף סוף״ מינהו מלמל בפיהוק ונעמד על רגליו.
״כן.. אני שמח לראות שקורה כאן משהו.. מה אתם? אם אפשר לשאול?״ שאלתי בסקרנות.
״האמ.. אנחנו..״ גיסונג גמגם בלחץ.
״אנחנו בהתחלה של משהו״ מינהו השלים וזרק חיוך אל עברו של גיסונג.
״שיהיה.. אבל אני מזהיר אותך! אל תשחק איתו , אם אתה לא רציני לגביו בבקשה תשחרר אותו״ אמרתי בחדות כשהתקרבתי לכיוונו של מינהו.
״אל תדאג , אני רציני. נשבע.״ הוא הגיב ואיכשהו יכולתי להאמין לו.
הוא הסתכל על גיסונג במבט שאף אחד לא הסתכל עליו קודם.. במבט.. מגונן ורכושני.
״מה אתם אומרים.. אולי נצא לאכול?״ גיסונג זרק הצעה.
״אני גווע״ אמרתי מלטף את בטני.
״פאק גם אני״ מינהו אמר.
״בואו נצא לאכול , אתקשר להיונגין שיצטרף.. נפגוש אותו שם״ הוא הוסיף וכולנו יצאנו לאוטו.
הנסיעה עברה שקטה חוץ ממינהו שרק זמזם שירים בזמן נהיגתו.
הגענו למסעדה , ירדנו מהרכב ועיניי פוגשות בעיניו של היונגין שנשען על האופנוע שלו לצד הכניסה.
רצתי לכיוונו והשלכתי את עצמי לידיו.
חיבקתי אותו חזק כאילו לא התראנו שנים.
משום מה בכל פעם שאני רואה אותו יש לי רצון להיות איתו. בסביבה שלו. אני יודע שאני מרגיש אליו דברים.. נמאס לי לעצור את עצמי.
אם הוא ברצינות מנסה לגרום לי להתאהב בו.. זה די מצליח לו.
״ואו.. בשביל מה זה היה?״ היונגין הופתע ופנה להסתכל בפניי.
״פשוט רציתי״ אמרתי בחיוך והוא חייך אליי בחזרה והעביר את פיסת שיערי אל מאחורי אוזני.
ראיתי אותו לפני כמעט שעה ואני נשבע שהתגעגעתי אליו.
לראות אותו עומד שם רק הגביר לי את הרצון לרוץ לחבק אותו וכמובן שרק אימפולסיבי כמוני יעשה את זה.
אני לא יודע להסביר את התחושות שלי לגביו.. אני רק יודע שזה מרגיש טוב. אולי אני באמת צריך לתת לו הזדמנות.
התנתקנו מהחיבוק כשמינהו צועק: ״קדימה ציפורי אהבה , בואו נכנס!״
התקדמתי לאט יותר עם גיסונג שפנה אליי המום.
״פליקס אומיגד , מה קורה ביניכם?״ הוא שאל מסוקרן.
״לא יודע.. אבל אני אוהב את זה״ הודתי במבוכה.
״אתה נראה שמח יותר לידו.. אם הוא עושה לך טוב בבקשה תשאר איתו״ הוא ביקש וחימם את ליבי.
״גיסונגגג זה היה חמוד! אני בסדר אל תדאג , גם אתה נראה שונה עם מינהו.. אתה נראה מאושר״ אמרתי ושפשפתי את שיערו.
״אני חושב שאני אוהב את עצמי יותר לידו..״ הוא התוודה וצחקק בקול.
״כן.. הוא עושה לך טוב , בוא פשוט נמשיך להיות מאושרים ככה אבל תמיד נהיה כאן אחד בשביל השני! מבטיח?״ שלפתי זרת הבטחה.
״מבטיח״ הוא הבטיח גם וחייכתי לעברו.

לאחר כמה דקות התיישבנו והאוכל הגיע לשולחן.
הארוחה הייתה מצחיקה.. מינהו ישב ליד גיסונג והתגרה בו כשבעט בו מתחת לשולחן והאשים אותי בזה. כמובן...
והיונגין פשוט תמיד ניסה להשיג את תשומת ליבי בעזרת פלרטוטים והתקרבויות אבל מצטער כשמדובר באוכל אני לגמרי בתוך זה.
סיימנו לאכול , מינהו והיונגין התעקשו לשלם על הארוחה ויצאנו החוצה.
״אז כרגע אנחנו עומדים להתפצל כי יש לי דברים לטפל בהם..״ מינהו הצהיר והפנה את מבטו לגיסונג והוא גיחך.
״כמוך כמוני״ היונגין הצטרף ומשך אותי קרוב אליו. חייכתי קלות.
הסתכלתי על גיסונג והנהנו אחד לשני , מאשרים את ההתפצלות.
גיסונג ומינהו חזרו ורק אני והיונגין נותרנו לבדנו.
״קדימה פליקס , תעלה מאחור״ היונגין סימן לי בידו לעלות לאופנוע והנהנתי.
כשהייתי בדרכי לאופנוע בחור זר בחליפה שחורה רץ במהירות ונתקע בי בחוזקה. הוא נכנס לאותה מסעדה שיצאנו ממנה.
נפלתי לרצפה ואחזתי בראשי.
״פאק! פליקס!״ היונגין מיהר לכיווני ואחז להביט בפניי.
״היי.. אתה בסדר?״ הוא אמר אך שמעתי אותו מעט מעומעם.
״פליקס תענה לי בבקשה! אתה שומע אותי???״ הוא צעק בלחץ ושמעתי אותו בבהירות עכשיו.
״אנ.. אני בסדר״ מלמלתי כשניסיתי לקום והיונגין עזר לי.
״בבקשה תשב כאן לרגע , אני כבר חוזר״ הוא אמר בעצבים ונעלם את תוך אותה מסעדה. פאק.