- THE BEATING HEART -

22

- פרק מספר 22 -
| נ.מ - גיסונג |

״מינהו!! קום כבר ערב!״ צעקתי לו כשהוא התייפח בעייפות.
״אני צריך את עזרתך.. בבקשה תקום , היום פליקס חוגג יום הולדת!״ ניערתי אותו והוא קם ונשכב על ברכיי.
״אני מקשיב.. מה צריך לעשות?״ הוא מלמל בעייפות והסברתי.
״קודם כל צריך לקנות בלונים.. בדרך כלל אני מביא לו בצבעים של שחור וכסוף אבל אני מתלבט , צריך עוגה והוא בדרך כלל אוהב שוקולד אז נראה לי שאלך על זה ומתנה? מה אני אקנה מתנה מינהו?!״ נלחצתי והבטתי במינהו שעשה קולות נחירה.
״הא הא ממש מצחיק״ הסתלבטתי עליו והוא קם מצחוק.
״הבנתי הבנתי , קדימה למה אתה מחכה.. עבר כמעט יום שלם למה לא עשית כלום?!״ הוא אמר לפתע.
״למה? אולי כי הבן זוג שלי החליט לישון כל היום שלא היה מי שיעזור לי! ונחש מה? אתה אפילו לא מתעורר!״ צעקתי בכעס והוא ישר חיבק אותי.
״די.. בסדר אני מצטער. אני לא יכול כשאתה כועס עליי״ הוא התנצל ועשה פרצוף חמוד. שלחתי אליו מבט עצבני.
״אתה סקסי כשאתה עצבני״ הוא הטיח.
״כן , זה לא מה שיציל אותך״ אמרתי בכעס לתוך פרצופו.
״בסדר אוקיי.. סליחה , מה אני צריך לעשות כדי שתסלח לי?״ הוא שאל.
״תעזור לי , אני צריך נהג לכמה שעות הקרובות״ אמרתי והוא ישר קפץ מהמיטה.
״האן גיסונג , הנהג שלך להיום - לי מינהו. לאן תרצה להגיע?״ הוא נעמד מולי והצדיע. דבר שגרם לי לצחוק בקול.
״כבר עובד..״ הוא מלמל לעצמו וצחקקתי כאילו שלא שמעתי מילה.
״אני צריך בלונים״ אמרתי.
״קדימה.. לאוטו״ הוא אמר ומשך בידי.

קנינו בלונים ואפילו הספקנו גם לקנות עוגה , מה שנותר הוא החלק של המתנה.
אני כל כך אידיוט , איך לא חשבתי על זה קודם.
״אוף מינהו..״ אמרתי בעצב כשנכנסנו לאוטו.
״מה קרה יפה שלי?״ הוא שאל וליטף את שיערי.
״אני לא יודע איזה מתנה לקנות לפליקס.. אני מתכוון.. אני צריך לחשוב על משהו טוב ואין לי שום דבר בראש״ אמרתי בלחץ ומינהו אחז בפניי להביט בו.
״הכל בסדר.. תרגע , אנחנו נמצא משהו״ הוא הרגיע וליטף את פניי.
״מה פליקס אוהב?״ הוא שאל.
״את היונגין״ עניתי.
״אוקיי ומה עוד״ הוא גיחך והמשיך.
״בראוניז״ אמרתי.
״בראוניז!! בייבי! אתה גאון!״ צעקתי בשמחה ונשקתי לשפתיו.
״ואו.. לא עשיתי כלום וקיבלתי נשיקה+כינוי? איזו זכייה בלוטו״ הוא אמר וצחקקנו בקול.
״אני אוהב שאתה קורא לי ככה.. נסה את זה שוב״ הוא אמר והתקרב לפניי.
״בייבי.. בייבי.. בייבי.. בייבי בייבי בייבי בייבי בייבי בייבי בייבי-״ המשכתי ארוכות עד ששפתיו עצרו בעדי.
״זה מספיק סנאי קטן שכמוך..״ הוא מלמל לנשיקה.
״אתה בייבי אבל אני סנאי?״ התבכיינתי בצחקוק.
״בדיוק. אתה סנאי , לא יעזור לך״ הוא ענה וצחקקנו.
״אנחנו צריכים להגיע הביתה! אני צריך להכין לפליקס את הבראוניז״ אמרתי בלחץ.
״כרצונך , סנאי יפה שלי״ הוא כינה וגלגלתי עיניים כשהוא צחקק בקול.

הגענו הביתה וכבר הספקתי להכניס את התבנית לתנור.. רק נותר לקוות שזה יצא טעים.
נשארה עוד בלילה אז החלטתי להכין עוד כמות שתהיה לי ולמינהו. יצקתי אותה לתבנית כשגוף שרירי נצמד לגבי ומחבק את מותניי.
״בייבי.. אני מנסה לאפות כאן״ נאנחתי והפלתי את ראשי לאחור על כתפו.
״אני לא מפריע.. תאפה״ הוא אמר ונשק ללחיי.
הסתכלתי עליו ובמבט אחד הוא הבין.
״בסדר.. אני הולך״ הוא נאנח והתיישב בספה.
״אתה לא חייב ללכת.. זה רק שאם תמשיך לגעת בי אני לא אצליח לסיים לאפות בחיים״ הודתי והוא חייך חיוך זדוני.
״היי היי היי , שלא תעז. אנחנו לא עושים את זה במטבח.״ הזהרתי אותו והוא גלגל את עיניו כאילו קראתי את מחשבותיו.
״בסדר.. אולי רק אחרי שאתן את המתנה לפליקס״ אמרתי והוא צעק משמחה.
״יסססס! אני אוהב אותך!״.
״גם אני אותך , עכשיו תן לי לסיים עם זה״ אמרתי והוא צחקק.

לאחר כמה דקות הבראוניז יצאו מהתנור ואני נשבע שהריח היה מטורף.
״בייבי!״ צעקתי מהמטבח.
״מה קרה??״ מינהו בא במהירות.
״זה שום דבר.. רק רציתי שתטעם בשבילי״ אמרתי.
״אייש.. הבהלת אותי!״ הוא התנשף בהקלה.
״קח״ אמרתי והאכלתי אותו בבראוניז שבידי.
״איך זה..?״ שאלתי בחשש.
״אני צריך לטעום שוב״ הוא אמר והאכלתי אותו פעם נוספת.
״אז.. מה אתה אומר?״ שאלתי בסקרנות.
״שאני נהנה מזה שאתה מאכיל אותי״ הוא אמר והרבצתי לכתפו.
״איישש בייבי נו , תגיד לי אם זה טוב״ התבכיינתי בחוסר אונים.
״זה מצוין סנאי קטן ומוכשר שלי.. אתה חבר מדהים. פליקס זכה בך״ הוא אמר וגרם לי להסמיק ולצחוק בו זמנית מהכינוי שהוא לא משחרר.
״אבל אני יותר״ הוא הוסיף ונשק ללחיי.
״אוקיי מספיק לפלרטט.. בוא ניסע להיונגין , נביא את המתנה שלי לפליקס״ אמרתי וארזתי את הבראוניז לקופסא.
נכנסנו לאוטו ופניתי להביט במינהו.
״אתה חושב שהוא יאהב את זה?״ שאלתי בחשש. אני מקבל רגליים קרות פתאום.. מה אם זה לא מספיק עבור חבר כמו פליקס? הייתי צריך להשקיע יותר?
״אני בטוח שכן , השקעת בזה והכנת את זה בעצמך.. הוא יעריך את זה מאוד. אני מבטיח לך.״ הוא הרגיע אותי ונשק לשפתיי.

לאחר כמה דקות , הגענו לבית של היונגין. אם אפשר לקרוא לזה בית.
מעולם לא הייתי בבית שלו , אני מתכוון.. חוץ מהפעם ההיא שישבתי עם פליקס מחוץ לביתו אבל זה היה מבחוץ.
מינהו לא חשב אפילו לדפוק לפני שפתח את דלת הבית עם המפתח שבידו.
״מאיפה יש לך-״ שאלתי והוא קטע אותי.
״שש.. בוא״ הוא אחז בידי ונכנסנו אל הבית.