- THE BEATING HEART -

23

- פרק מספר 23 -
| נ.מ - גיסונג |

לקח לי זמן לעכל את גודל הבית מבפנים.. זה היה עצום.
פתאום ההצעה של היונגין לפליקס שיעבור לגור איתו נשמעת הגיונית.. יש פה כל כך הרבה חדרים.
״הלוווו.. מישהו בבית????״ מינהו קטע את מחשבותיי כשצעק והד נשמע אחריו.
״בוא איתי״ הוא אמר ואחז בידי כשעלינו במדרגות לקומה השניה שבה היו כל החדרים.
מינהו פתח דלתות רבות ואף אחד לא היה שם. התחלתי להלחץ.
״זאת הדלת האחרונה , אם הם לא כאן , משטרה. הבנת?״ הוא אמר וליבי התכווץ אך הנהנתי.
מינהו פתח את דלת החדר כשתוך שניה כיסה את עיניי והוציא אותי החוצה.
״פאקינג שיט!״ הוא צעק כשידיו עדיין מכסות את עיניי.
״תן לי לראות! מה קורה שם??״ צעקתי ללא הבנה.
״גיסונג.. אל תכנס.״ הוא אמר לי ונשארתי במקומי.
״אייש מינהו! למה אתה לא דופק?! או לפחות מודיע שאתה מגיע!״ שמעתי את קולו של היונגין הנסער.
״מי חשב שאתם לא עונים כי נרדמתם עירו-?!״ מינהו צעק וקולו של פליקס קטע אותו.
״גיסונג! בבקשה חכה לי למטה.. אני מגיע!״ הוא ביקש וירדתי למטה.

| נ.מ - היונגין |

״תתכסה.. אני מביא לך בגדים״ אמרתי לפליקס וכיסיתי אותו בשמיכה כשמינהו עדיין עומד בפתח דלת חדרי כמו זין.
״סגור תפאקינג דלת!״ צעקתי לו כשהוא רק גלגל עיניים וסגר.
״אייש..״ מלמלתי לעצמי בכעס והבאתי לפליקס טרנינג וחולצה.
״היי.. בוא אליי..״ הוא אמר והתקרבתי אליו כשהוא משך אותי לשכב על בטנו.
״הוא היה כל כך קרוב לראות אותך עירום לגמרי..״ אמרתי ומשכתי את שיערי לאחור בעצבים.
״אבל זה לא קרה.. וזה מה שחשוב. בבקשה אל תתעצבן , לפחות לא ביום הולדת שלי״ הוא ביקש וליטף את שיערי.
״פאק.. סליחה אני מצטער.. הקנאה אכלה אותי לרגע ששכחתי לגמרי שזה היום שלך ו-״ ניסיתי להתנצל כשהוא קטע את דבריי.
״אתה חמוד שאתה מקנא״ הוא חייך ונשק בקצרה לשפתיי.
״אתה שלי. הגוף הזה רק שלי.״ קבעתי ואחזתי בפניו.
״רק שלך״ הוא חיזק וחיכך את אפו באפי.

| נ.מ - מינהו |

״אז אחרי שסיימתם את השיחה המרתקת , פליקס.. בוא לסלון , גיסונג הביא לך מתנה״ פרצתי בשנית את דלת חדרם ולשם שינוי , הם היו לבושים.
פליקס הנהן וכולנו ירדנו אל הסלון.
״גיסונג.. התגעגעתי אליך!״ פליקס קפץ על גיסונג בשמחה.
״גם אני.. תראה.. הכנתי לך מתנה , אבל אם לא תאהב את זה פשוט תגיד לי אני אבין״ הילד שלי גמגם וכל מה שרציתי היה לנשק אותו. הוא כל כך חמוד.
״אם פליקס לא צורח משמחה מהרגע שהוא פותח את הקופסא אל תקרא לי מינהו.״ לחשתי להיונגין שעמד איתי להביט מהצד על המתרחש והוא גיחך.
״אתה בטוח שזה עד כדי כך טוב?״ היונגין שאל.
״חכה ותראה..״ עניתי וחייכתי לעצמי.
פליקס פתח את הקופסא. בום.
״בראוניזזז!!!!״ הוא צווח משמחה , בדיוק כמו שאמרתי מה שגרם להיונגין לצחוק בחוזקה.
״גיסונג! אתה הכנת את זה בעצמך?״ פליקס שאל והסנאי המוכשר שלי הנהן. אייש אני כל כך גאה בו.
״אתה מטורף! אני אפילו חושב שהצלחת להכין את זה טוב יותר ממני! תודה תודה תודה גיסונג!״ פליקס שמח בטירוף וחיבק את גיסונג חזק.
״אתה הכי טוב בזה.. אין לך מתחרים.״ גיסונג החזיר והתנתק מהחיבוק.
״אני רוצה לאחל לך מזל טוב , תודה שאתה חבר שלי ותודה על כל השנים שעברנו ביחד ושעוד נעבור.. אני מאחל לך זוגיות מוצלחת עם היונגין כי הוא באמת אוהב אותך ואני מודה לך על כל העזרה שלך , אתה החבר הכי טוב שיכולתי לבקש.״ גיסונג בירך ופליקס חיבק אותו בחוזקה.
״אני אוהב אותך , תודה לך על הכל..״ פליקס הודה והצטרפנו לסלון.
״מזל טוב ילדון״ בירכתי את פליקס כשהיונגין מתיישב לידו וכורך את זרועו סביבו.
״תודה מינהו! מה דעתכם לאכול קצת בראוניז?״ פליקס הציע וכולנו הסכמנו.
ישבנו בסלון הבית , אכלתי מלא בראוניז כדי שגיסונג ישמח מזה שנגמר.. אני מפוצץ.

״תודה רבה לכולכם על היום הזה.. היום הולדת שלי מעולם לא נראתה ככה , בזכותכם זה יום שלא אשכח לעולם.
תודה רבה על כל מה שעשיתם בשבילי , אני מעריך את זה מאוד ואוהב את כולכם.״
פליקס סיכם את יום ההולדת וכולנו חייכנו.