Seven stars/Taekook

5. HOME

אני ממש נהנת להעלות פרקים...
גם אם אין הרבה צפיות זה עדיין נורא כיף
וגם נופל לי החשמל בעבודה כל 3 דקות אז זה סיבה לערוך פרק🤣

❤️🧡💛💚🩵💙💜🩷

זוג הצעירים התעוררו מהשעון המעורר של יאון ג'ון, השעה הייתה שש וחצי בבוקר וכמעט ולא היה עוד אור בחוץ, השמש רק הפציעה והשמיים השחורים של הלילה החלו להתפוגג באיטיות, נותנים לבוקר לתפוס את מקומם.
"תכבה את זה..." לחש ג'ונגקוק העייף, סוף סוף הוא הצליח לישון בלילה כמו שצריך, אך אחרי כל הימים הללו הוא בהחלט נזקק לקצת יותר שעות שינה.

בליל אמש הם הרימו את המיטה הנפתחת וסידרו את המצעים, התקלחו בתורות ולבסוף נשכבו על המיטה מכורבלים, יאון ג'ון היה רגיל ללכת לישון יחסית מוקדם במהלך השבוע לכן הצליח להכניס את חברו אל תחת השמיכה כבר בשעה 22:00 בלילה, מה שהיה רחוק שנות אור מהשעות בהן היה הולך לישון אחרי פטירת אביו.
דבר לא קרה בניהם חוץ מחיבוק, שניהם היו זקוקים לזה, למלא את הריק, את החסר...
חום גופו של יאון ג'ון בהחלט תרם לשני להרדם, סוף סוף עוזר לו להרגיש כאילו שלא היה לבד בעולם הזה...
לפחות לאותו הרגע.

"אני קם קוקי, אל תדאג." ענה לו השני, עם קול צרוד של בוקר, בדרך כלל הוא היה מתעורר מאוחר יותר, בסביבות השעה שבע, אך בגלל שהיה צריך לחזור חזרה לביתו ולהתארגן שם, קם מוקדם יותר. הרי לא היו לו בגדים, חלוק נקי לעבודה ואת מוצרי הטיפוח שלו כאן, הוא לא רצה להגיע אל מקום עבודתו בבלאגן גמור.
"אולי לא תלך..." מלמל לו הצעיר, היה לו כה נעים וכה חמים עם האחר עד כדי שלא היה מוכן לוותר על התחושה הזו, לפחות עד שיצליח להשלים את שעות השינה שגופו דרש ממנו.
"אני מצטערת חבר, מבטיח שאשתדל להגיע לכאן שוב ישר אחרי העבודה." החזיר לו את תשובתו וקם בלת ברירה, משאיר את ג'ונגקוק מכוסה ומכורבל בתוך עצמו, גורם לו להרגיש קור פתאומי לאחר שזה עזב את המיטה.

ג'ונגקוק הסתובב מצידה הימני של המיטה אל השמאלי ובחזרה, מתקשה למצוא תנוחה נוחה לאחר שיאון ג'ון עזב. הוא היה צריך לקום, הוא ידע את זה... הוא צריך להמשיך עם החידה במהירות, הוא צריך לראות לאן זה יוביל אותו.
הזמר הצעיר פקח לבסוף את עיניו בלתי ברירה, אור הבוקר חדר מהחלון היישר אל תוך החדר, השעון הראה שהשעה הייתה כבר תשע בבוקר, לא מאוחר כמו בימים הקודמים, שעה מצויינת לנסות סוף סוף לסדר את החיים מחדש... ולהשלים את החידות כמובן.
הוא קם ממיטתו ופנה לשטוף את פניו, הדמות במראה עדיין לא הייתה כמו שזכר את עצמו, אך היא הייתה נראת הרבה יותר טוב מאתמול, השתקפותו של אתמול הייתה נוראית לדעתו... כה שבורה ומסכנה...

לאחר שסיים לנסות לסדר את עצמו, הוא אפילו סירק את שיערו פעם הראשונה מאז לכתו של אביו, ג'ונגקוק יצא מחדר המקלחת אל הסלון, רוצה להמשיך עם החידה שהסתתרה בתור הפסל שלו אך משהו אחר תפס את תשומת ליבו;
ניחוחות של אוכל ביתי עלו מן המטבח ושולחן האוכל היה ערוך, מלא בכל טוב...
מרק צח וקערת אורז נחו זו לצד זו, לפניהן הייתה עוד צלחת גדולה- חביתה מגולגלת וחתוכה לשישה חלקים שווים, פילה דג לבן כלשהו ברוטב סויה דביק ומעט ירקות מוקפצים.
קערה קטנה של קימצ'י ולצידה עוד אחת עם פרוסות צנון מוחמץ וצהוב.
על מפית לצד האורז היו כף וזוג מקלות אכילה ולבסוף גם פתק מקופל המלא בכתב ידו של חברו הטוב.
"קוקי, תאכל המון ותדאג לעצמך.
יש עוד אוכל במקרר, אל תרעב למוות."
כך היה רשום עליו, ממלא את ליבו של הצעיר בחום ושמחה, איך הוא זכה שיש לו מישהו שאהב ודאג לו ככה, למרות המרחק שלהם בשנים האחרונות והזמן שהם לא דיברו...