Seven stars/Taekook

37. Stigma

עיני הזיקית של טאהיונג נצצו תחת אור הנורה המכוסה באדום, נראות כאילו שהיו סגורות מאחורי מעטפת זכוכית כאשר הנסיך ניסה להחזיק את הדמעות בתוך עיניו. לראות את ג'ונגקוק מולו כך... כה מרוחק, זה היה כואב מכפי שחשב שזה יהיה.
"אני יכול להיכנס?" הוא שאל מפתח הדלת, לא מעיז להכניס את כל גופו אל חלל החדר, לא רוצה לגרום לג'ונגקוק לכאב יותר גדול משגרם וגם חושש מעט לחייו, עכשיו כשהוא יודע למה הוא נכנס.

הזמר הצעיר מעולם לא הרגיש את הוריד במצח שלו בולט כמו שהוא הרגיש באותן שניות בהן ראה את ראשו של טאהיונג מציץ מבעד לדלת הגדולה של החדר הצדדי והקטן. תחושה פתאומית של גל חום הציפה את גופו החסון וגרמה לכל שריריו להתנפח בהיכון לפעולה.
גם אם ג'ונגקוק לא תכנן לעשות שום דבר לנסיך המטורלל מלכתחילה, רק לראות את העיניים המהפנטות הללו שלו הצליח להשפיע על קו מחשבתו היציב, השפתיים הבשרניות של טאהיונג גרמו לראשו של הצעיר להסתחרר וצווארו הלבן אשר עוטר בזכות ג'ונגקוק בקישוטים כחולים, אשר ישארו שם זמן מה לתזכורת, שיגעו אותו לגמרי... יוצרים מלחמה בין הלב למוח כאשר צד אחד רוצה לשבור לבחור את כל איבריו והשני רוצה להתנפל על גופו העירום באקט הכי חושני שרק יכל להיות.

לבסוף, השדים הפנימיים של הזמר הגיעו לפשרה כאשר ג'ונגקוק בחר להסתובב עם גבו אל הדלת ולנשום עמוק, "זה או אני או הוא כרגע, תחליט." הוא אמר לאחיו אשר עמד צעדים ספורים ממנו, יודע שלא יוכל להסתדר עם טאהיונג באותו החדר מבלי שיתנפל עליו בשנית... מבלי שיוכל להיזכר באותו יום ארור במערה כאשר הוא היה זקוק לנסיך יותר מאי פעם וזה בתמורה עשה את ההפך הגמור.

למלך לא הייתה כל ברירה אלא לגרש את טאהיונג, הוא רצה שהם יפתרו את כל מה שקרה בניהם, הרי לפי עיניו זו הייתה רק אי הבנה, משהו שנגרם בגלל חוסר הבנה בניהם רגע לפני שדרכיהם התפצלו.
העצב בפניו של יורש העצר לממלכת קים היה ניכר, המשפט של הצעיר ממנו גרם לדמעה סוררת לזלוג החוצה מעינו ואחריה עוד אחת... ועוד אחת, עד שפניו נותרו רטובות לחלוטין תחת מפל הדמעות שעיניו לא הצליחו להחזיק יותר בפנים.

קול התייפחות נשמע בחלל החדר וגרם לג'ונגקוק להסתובב בחזרה רק כדי שימצא את טאהיונג מתפרק שם בצמוד לדלת הכניסה.
הוא לא ישקר, המראה הזה צבט בליבו ורק לרגע קטן הוא החל לחשוב על אפשרות לדבר איתו, אך לא.
הוא פשוט לא יכול לעשות את זה לעצמו, לא אחרי כל מה שטאהיונג העביר אותו.
"אני מתכוון לזה." הזמר הוסיף למשפטו קודם לכן, רואה את הכאב בליבו של אחיו הבכור כאשר הבין שהוא יצטרך לגרום לטאהיונג לצאת החוצה במצבו, אך לא הייתה לאף אחד מהם כל ברירה.

דקות רבות עברו עד שג'ונגהיון הצליח לשכנע את הנסיך בעל המסגרת הירוקה בעיניו הבוכיות לצאת החוצה, המלך יצא איתו ובמשך מספר רגעים הזמר הצעיר יכל לשמוע רק את צלילי הבכי השבורים של טאהיונג.
אם רק הוא לא היה הורס את מה שנוצר בניהם, ג'ונגקוק היה עושה הכל כדי למנוע מקולו היפה להתבזבז על בכי...
אך זו לא הייתה אשמתו של הזמר בשום צורה, טאהיונג היה האחראי למעשיו ועכשיו היה עליו לשלם על כך.