מסובכת

פרק 3

"אור. אור. אוררר. איפה את?" אמא קראה בקולי קולות.

מכירים את זה כשאתם ישנים והקולות מבחוץ משתלבים בחלום שלכם, אז זה המקרה.

בסוף היא מצאה אותי במרפסת, שוכבת על הדק מכורבלת בתוך עצמי כמו תינוקת.

"מה את עושה כאן? למה ישנת כאן ולא במיטה? לא מצאתי אותך..כבר ממש דאגתי" אמא המטירה גשם של שאלות בעוד שאני ניסיתי להתרומם ולהתעורר.

"אמא מה השעה בכלל? " שאלתי בקול ישנוני ורגוז.

"כבר שש וחצי את צריכה לקום" אמא אמרה וניסתה להעיר אותי.

"מה? רק שש וחצי?! אני חוזרת לישון."

אמרתי ונשכבתי חזרה על הדק.

"מה? כאן..? על הדק? במרפסת?"אמא נשמעה מבולבלת.

"כן, כאן, עכשיו תסלחי לי אני מנסה לחזור לחלום הנהדר שהיה לי". אמרתי ועצמתי עיניים.

שמעתי את צעדיה של אמא מתרחקים וממלמלים היא ישנה במרפסת, אני לא מבינה אותה, אולי משהו עובר עליה.

כן הבחנה יפה אני ישנה במרפסת אז משהו עובר עלי, לא כל האירועים האחרונים בחיינו עוברים עלי . לך תבין מבוגרים, הם אמורים להיות אלו שמגנים עליך וחכמים אבל לפעמים הם פשוט כמו ילדים מגודלים.

אחרי שעה בערך קמתי והלכתי להתארגן. חשבתי שכבר כולם הלכו לעבודה וכאלה ושרק אני בבית.

"הי למה לא הלכת עוד לבית ספר?" ראיתי את בן יושב על הספה רואה טלויזיה כשלידו התיק שלו ושהוא מוכן לגמרי לבית ספר.

" ראיתי שקמת יחסית מאוחר ולא ההית מספיקה לבית ספר אם ההית צריכה ללכת ברגל אז חיכיתי לך שאני אתן לך טרמפ" .

"אה, תודה אבל ממתי בדיוק יש לך רישיון? ואוטו?" גילגלתי את עיני.

"כמה שידוע לי לא צריך רישיון לאופניים.."הוא חייך חיוך קטן, מרוצה מעצמו על הניצחון הקטן שלו.

"אה אבל עדין איך בדיוק תרכיב אותי?" התקלתי אותו שוב והלכתי לכיוון המטבח לנשנש משהו לפני שנצא.

"תשאירי לי את הפרטים הטכנים. טוב נו את מוכנה אם לא נצא עכשיו גם עם ללית לא נגיע בזמן" הוא האיץ בי ולקח את התיק שלו והתחיל להתקדם לכיוון דלת הכניסה.

"אני באה" אמרתי בפה מלא בעודי בולסת שאריות קורנפלקס ורצתי לכיוון הדלת.

"טוב תעלי על המאחורה" הוא הצביע על החלק האחורי של האופנוע שלו.

"על זה?! מה זה לא אופניים! אין מצב! אמא שלי תרצח אותי! היא לא סובלת את הדברים האלה וקוראת להם מכונות הריגה".

"טוב זה או זה או שאת תלכי ברגל ותגיע בערך לשיעור השני." הוא אמר כשהוא מוציא שתי קסדות מהתא מטען הקטן של האופנוע.