The Codes: code green/הקודים:קוד גרין

ג׳סיקה (6)

"אנחנו שמחים שיכלת להגיע הנה היום גברת גרין" אמר לי פרופסור אריסטון בעודי עומדת בכניסה של הכיתה וצופה ולומדת כל אחד מהתלמידים שממלאים את האולם הגדול עם עטים בידיהם וסביר להניח או ליתר דיוק, לטובתם האישית, גם מעוניינים להקשיב ולכתוב ולא רק לקשקש במחברת,
"טוב להיות כאן" אמרתי בהנהון ראש והתקדמתי לעבר שולחנו והוא קם ללחוץ אץ ידי וכדי לפנות לי את מקומו,
"גסיקה גרין, מייסדת החברה של ס.א.ח-סייבר.אבטחה.חקירות. נמצאת כאן איתנו היום בכדי ללמד איתכם איך אתם יכולים להבחין בפריצות אבטחה במחשב שלכם, טלפון או כל מכשיר אלקטרוני אחר וכל זה בזכות השיטה שהיא פיתחה לבדה, עבדה ימים ולילות בכדי להצליח בה ואפילו..."
"אז אולי היא לא כזו חכמה אחרי הכל, אני חייב להודות שאם אני הייתי בונה שיטה או תוכנה אז לא הייתי מגלה לכל השאר, אחרי הכל, מה החוכמה בזה?" אחד מהסטודנטים אמר בזמן שסיימתי לסדר את דבריי על השולחן, קוטע באופן בוטה את הפרופסור שלו, הפניתי את מבטי לאותו סטודנט, ששיערו היה בלונדיני בהיר ועיניים חומות, חולצת נבחרת הרוגבי התנוססה על חזהו וחיוך זחוח על פניו, התקדמתי למול השולחן בשקט ונשענתי עליו, ידי שלובות על חזהי בזמן שעם יד אחת התעסקתי בפלאפון, עיניי נשארו על שלו ולא זזו, השקט היה מחריש אוזניים בשבילו, דבר שיכולתי לדעת לפי הגורגורת שזזה בכבדות בגרונו, אך בשבילי השקט היה מהנה ונעים, כמו סימפוניה של מוצרט,
"שלום מתיו" קול טכני נשמע מצידו של הטלפון, או ליתר דיוק אייפון 14 פרו מקס השייך לשחקן הרוגבי, עיניו התרחבו באיימה וידו מיד התחילה לגעת בכפתורים משונים בטלפון, "מה אתה עושה מתיו?" הקול שאל שנית, אני גרמתי לקול להגיד שנית בזמן שהוא היה עסוק בלנסות לחסום אותי, התלמידים העבירו את עיניהם בינו לביני עד שנעצרו על מתיו שעצר את מעשיו והסתכל עליי,
"מה שמך המלא?" שאלתי למרות שידעתי וגם הוא יודע שידעתי אבל הוא בכל זאת התיישר במקומו ודיבר,
"מתיו מייקלסון גברתי"
"גסיקה או גרין, לא גברתי, זה דבר ראשון, מתיו.
דבר שני, אני לא מתכוונת ללמד אתכם עכשיו איך לפרוץ לרשתות אלא איך להגן על הרשת הפרטית שלכם. אני לא מכירה אתכם ולכן אני יכולה להגיד באופן וודאי שלפחות כמה אחוזים מכם תפנו לפשע ולכן המחשבה על כך שאלמד אתכם לתקוף היא מצחיקה ומגוחכת, ועכשיו לשאלת המאה מתיו, אתה מעוניין ללמוד הגנה? אתה מעוניין להצליח לשמור על הפרטיות שלך?" הוא הנהן בראשו בכבדות רבה, ועכשיו היה תורי לחייך בזחיחות למרות שכלל לא הרגשתי ככה, ולמרות שראשי בכלל לא היה נמצא בכיתה, אך למזלי הייתה לי חלוקת קשב ובכך הצלחתי לתפקד ברמה מלאה וגבוהה ולהתחיל להעביר את השיעור לכיתה הקבועה שלי.
פעם בשבוע יש לי שיעור באוניברסיטת ניורק ופעם בחודש יש לי בהווראד, אני מעבירה שיעורים לכיתות התקשוב הממוחשבות או לכל מי שמוכן להקשיב, לדעת וללמוד.
"אז לכל מי שהיה עסוק בפלאפון שלו בזמן שהפרופסור דיבר אני אציג את עצמי, גסיקה גרין, מייסדת סא"ח, סייבר.אבטחה.חקירות. ואני כאן כדי ללמד אתכם הגנה עצמית במובן הוירטואלי והאלקטרוני של המילה, מובן?" שאלתי וכולם ענו לי פה אחד שכן, העברתי את מבטי על על אחד ואחת מהם ומהן, רואה את הרצון בעיניים שלהם, הרצון ללמוד ממי שעובדת בזה שנים וממי שניצחה כבר האקרים רבים וגנבים גדולים עוד יותר, 
"השיעור של היום הולך להתחלק לשתיים, החלק הראשון הולך להיות הסבר קצר על האקר ומשמעות המילה הקטנה הזו, אבל לבינתיים מישהו מוכן להגיד את המשמעות הכללית של המילה?" מישהי בעלת שיער בלונדיני מלוכלך ועיניים כחולות כהות הרימה את ידה באופן מידי וידעתי שהיא כנראה 'חנונית הכיתה' אחריה באופן כמעט מיידי או הססני הרימו את ידיהם שאר התלמידים, אך בכל זאת בחרתי בה,
"את שהרמת את היד ראשונה, איך קוראים לך?"
"סטלה מייקלסון גרין" הרמתי גבה והעברתי את עיניי למתיו שהשפיל מבט, לקרוא את שפת גופו היה דבר קל, הוא היה השפיל את ראשו מבושה, בושה מאחותו, החזרתי את מבטי לבחורה הצעירה שעכשיו נראתה לי יותר צעירה כמעט מכל אחד אחר כאן,
"בת כמה את?"
"שבע עשרה וחצי גרין" ולאחר גבותיי שהורמו היא מיהרה להוסיף,  "קפצתי כמה כיתות ביסודי וחטיבה" בחנתי את אותה נערה הנראת כמו בובת חרסינה עדינה אך משהו בעיניה אמר אחרת, אמר שהיא חוותה יותר מדי למישהי בגילה, משהו בעיניה הזכיר לי את עצמי,
"אז אחרי ההיכרות הקצרה שלנו, עני על שאלתי בבקשה"
"האקר או האקרית-המונח הטכני הוא פריצה/פורץ באופן אלקטרוני, זה כאשר בין אדם משתמש ביכולתיו וכשרונו לרעה וחודר לתוך פרטיות של אנשים אחרים, משליט טרור על חייהם בעזרת וירוסים וירטואלים או סוחט אנשים על מידע אישי השייך להם, דבר שגרם להמון קונפליקטים רבים, בעיקר לאחר מלחמת הסייבר שהייתה על בית החולים סנט מוריץ, האקרים החזיקו את חשמל, במיזוג אוויר, וקליטה של בית החולים כבני ערובה, היה צריך לשלם להם ככה וככה מחיר, הקונפליקט היה שאם..."
"שאם ישלמו את הכופר אז האקרים יראו בזה כחולשה ויעשו זו עוד פעמים רבים כי אין דבר המבטיח אחרת" המשכתי את דבריה של מי שהתגלתה כחכמה לא קטנה, "אבל אם לא ישלמו אז החשמל ילך להם, מיזוג האוויר יפסיק לפעול ולא תהיה להם קליטה לקרוא לעזרה, ומה ייקרא אם החשמל נכבה בבית חולים?" הבטתי לעיניה העמוקות,
"מכונות הנשמה יפסיקו לעבוד! אנשים ימותו כמעט בכל חדר, חדרי ניתוח יפסיקו לעבוד, ו..." היא הפסיקה את דבריה לאחר ששמה לב שכל זוג עיניים בודדות הונחו עליה בתמיהה, בחוסר הבנה מוחלט ששואל, 'מה מרגש בזה כל כך?' אבל אני ידעתי בדיוק כמוה מה מרגש בזה, כי אני הייתי פעם היא, אני הייתי הילדה בעלת השיער המלוכלך ועיניי האיילה המפוחדת, אבל אלו היו בסך הכל עיניים ובסופו של דבר לעולם לא הייתי האיילה,
"יפה מאוד סטלה, והודות להסבר הרחב שלך אני אוכל להמשיך הלאה ולספר
לכם על החלק השני, אני אלמד אתכם ואתכן באותו חלק דרכי זיהוי מתקפה על
מכשירכם ודרך התמודדות חדישה כנגדם, יש שאלות?"
השקט שרר וראיתי בזה כסימן להמשיך לדבר.
"האקרים מחולקים לשתי קבוצות, מישהו יודע אלו קבוצות?" ושוב סטלה הייתה
הראשונה להרים את ידה אך לא ראיתי בזה שאבחר בה כדבר הוגן ולכן נתתי
לבחור צעיר אחר את ההזדמנות להוכיח למה הוא מסוגל,
"האקרים מתחלקים לשתי קבוצות, באקרים החובשים כובעים לבנים ואלה החובשים כובעים שחורים..."
שעה שלמה עברה בכיתה ורק כאשר נתתי לכולם להעתיק מהלוח ללוח הוורד שלהם שמתי לב לכמות ההודעות שנשלחה לי לאייפון, בדרך כלל הוא נמצא אצלי בכיס וככה במקרה של הרטט ההכי קטן אני על זה אבל בגלל המקרה עם מתיו בבוקר הנחתי אותו על השולחן של הפרופסור,
נכנסתי לצאט הפרטי שלי עם חבריי לעבודה והתחלתי לקרוא, מודעת הייטב שייקח זמן לסטודנטים להעתיק הכל ולסיים את עבודת הכיתה שחילקתי הכוללת תקיפה של וירוס מדומה שעליהם לעצור, נתתי להם תמריץ קטן בכך שאם הווירוס ינצח אז מחשבם יושבת למשך שעה שלמה.
קייטלין: התקשר המפקח אהוב עלינו מהצווארון! אמרתי המידע חסוי עד שנהיה בטוחים בחשוד, נתתי לו קצה חוט שלא מחזיק בדבר, @אני מאשרת? (11:33)
אני: רעיון טוב. (12:05)
ברייאן: איך באוניברסיטה? עושים בעיות? (12:07)
צ'ארלי: מי יעז לעשות לגרין שלנו בעיות!? היא לוקחת את כולם בהליכה! (12:08)
קייטלין: יש לנו עבודה נוספת, איש נדלן רוצה שנאבטח כראוי את הבית שלו ונמצא פרצות אבטחה, אתם יודעים-הרגיל והמשעמם ממש לא כמו מאפיה, ברון סמים ורד פלרטטן... (12:10)
יצאת מהקבוצה ב 12:10
לא חיכיתי להודעות חבריי ולא היה לי אכפת איך זה יכול להיראות בפני חבריי שאני יוצאת מהצאט לאחר דבריה של קייטלין, אני אחזור אחר כך, למזלי אני יכולה לעשות זו גם מבלי שמישהו מהם ידאג להחזיר אותי, אלא להפך, אני זו ששולטת בקבוצה בפן הטכני, הם לא יכולים להכניס אותי אליה אבל אני יכולה להיכנס אליה לבד, הייתרונות בלהיות האחת שפתחה אותה.
התראה של צאט נוסף קפצה למסך ומייד נדרכתי
לנוכח ההודעה שהגיע ממנו:
רד: את נראית יפיפה היום (12:15)
צמרמורת נעימה חלפה בגבי ומיהרתי להעלים אותה, הרמתי את ראשי מהטלפון, עיניי זזות לכל עבר עד שנתקלו במצלמת אבטחה המכוונת ישירות למיקום הפרופסור או לפחות מיקום המרצה, מיקומי, ושוב מילותיו חדרו למוחי והתנגנו בחזור 'עלייך אני מגן'
מה זה אומר רד? מגן עליי איך? ויותר חשוב מכך, למה דווקא עליי אתה מגן? ומי מגן עליך?
יד הורמה באוויר ודאגתי לדחוס למעמקיי מוחי את המחשבה בזמן שהתקדמתי לסטודנט התוהה לגבי העבודה...

"היה שיעור ממש מעניין גרין" קולה הצוהל של סטלה נשמע לידי בדרכי החוצה מהמבנה של האוניברסיטה, היא סיימה לפני כולם את העבודה ודאגה להפגיז בשאלות עד שכולם יסיימו, הגענו למצב שהזמנתי אותה לקדמת הכיתה, לדבר ליד השולחן כדי שלא נפריע לסטודנטים הלומדים,
"שמחה שנהנית סטלה, אני מגיע לכן גם שבוע הבא למקרה שהתוכניות שלי לא השתנו עד אז, את יותר ממוזמנת להירשם לשיעור שלי כבר מעכשיו אצל היועץ הלימודי שלך" לפני שסיימתי את דבריי היא כבר מיהרה בריצה לבניין היועצים תוך כדי שצועקת לעברי שזה בדיוק מה שהיא תעשה,
גיחכתי למראה ופתחתי את דלת הבניין, הרחוב היה סואן באנשים ועננים התחילו לכסות את השמיים, דבר המוזר ביולי,
הנחתי את התיק על גבי והתכוננתי לחבוש את הקסדה כאשר יד הונחה על כתפי, מונעת ממני מלזוז או יותר נכון להגיד מנסה למנוע ממני, אך לפני שהוצאתי את האקדח מהנרתיק שלו קולו החמים נשמע,
"זה אני, הייתי צריך לראות אותך גרין" אמר ויכולתי לשמוע בבירור את מעוות הקול שכנראה ענד,
"למה עכשיו, רד?"
"כי אין זמן טוב יותר מאשר ההווה"
"לעולם לא ראיתי אותך כטיפוס הקלישאתי" אותו גיחוך מציק של פרפרים נשמע ממנו
״לעולם לא ראית אותי״ ענה בקטנוניות והקיצה ברורה שכמעט והצליחה להרעיד את רגליי,
״משום מה יש לי הרגשה שזה לא אמת״ עניתי בחזרה וככה נשארנו דקות ארוכות, הוא עומד עם פניו אליי ואני עומדת עם גבי אליו, ידו על כתפו ונשימותיי מואצות, זה הולך להיות מעניין מאוד אני מניחה...