The Codes: code green/הקודים:קוד גרין

ג׳סיקה(4)

הבניין היה נראה כלקוח מסרט אימה על מקום רדוף רוחות או שורץ היסטוריה רעה, בניין נטוש שמזמין פושעים וסוחרי סמים להסתובב בין קירותיו אבל משום מה הייתה לי הרגשה שזהו לא הסגנון של הגנב שלנו ולכן הקמתי את ראשי הצידה תוך כדי מחשבה על הנ"צ שהשאיר אחריו וגרם לנו לבוא הנה, איזה מין גנב ירצה שיתפסו אותו? אלא אם כן הוא מעוניין בדבר אחר...
"נעלה למעלה?" שאלה צארלי ויכולתי לראות בעיניה את התקווה לתשובה שלילית ממני,
"צארלי וקייטלין תישארו באוטו למקרה שתיראו מישהו בתיאור המתאים לגנב שלנו עובר כאן..."
"יש לנו תיאור?" שאלה קייטי בזמן שסמיילי הכניסה מרפק לצלעותיה והיא מיד חזרה בה, "כמובן" נאנחתי בכבדות והבטתי על שני חבריי הגברים,
"יש כניסה אחורית צפונית, דילן היא שלך, תשמור עליה, בריאן תשמור על הכניסה מכאן, אני אכנס לבד, אם קורה משהו לפנות בקשר" אמרתי והתקדמתי לכיוון הכניסה של הבניין הנטוש, מתעלמת לחלוטין מחוסר שביעות הרצון של חבריי על כך שאני נכנסת לבדי, ובלי תגבורת מאחוריי, אבל זוהי גם לא תהיה הפעם הראשונה ולכן הם לא מתווכחים איתי.
ידי נחה על האקדח ואצבעי נחה ליד ההדק, עליתי במדרגות הרופפות שעשו רעש עם כל תזוזה שלי עליהן, הקירות היו מלאי עובש וצינורות הביוב נראו מבצבצים מהקירות, הריח היה מחליא, מי יגור כאן מרצונו?
הגעתי לקומה החמישית, איפה שלפי השערתי הגנב רצה שאגיע, והתקדמתי לכיוון דירת מספר 103, הדלת הייתה פתוחה לרווחה אז נכנסתי, העברתי את אצבעי על ההדק והייתי מוכנה לכל מתקפה כאשר נכנסתי לבית, וכאילו הדירה לא קשורה בכלל לבניין שהיא בו, הרצפה היית נקייה ומבריקה, חדשה אפילו, הקירות לבנים ללא שום שריטה עליהם והמטבח היה נראה מבריק, פינת האוכל מסודרת עם מחשב פתוח עליה ואני בפעם הראשונה בחיי לא הבנתי מה מניעיו של הגנב, יש אפשרות שהוא גנב ותיק ולכן יש לו כסף אבל אם זו האופציה אז הוא היה מעדיף להתגורר במלון בזמן הזה במקום להוציא כסף על דירה בבניין שאף אחד לא יגור בו, והוא גם לא היה מחזיר את הציור, יש אופציה שהוא גנב חדש אבל אם זה המקרה הוא היה אמור לעשות טעיות שיובילו לבית הפרטי שלו מכיוון שגנבים חדשים בתחום העבודה שלנו נקראים טירונים, ושוב אני חוזרת לאותה נקודה, הוא לא היה מחזיר את הציור למקום ובטח שלא משנה את סדר הציור של דה וינצי.
היה ליד המטבח חדר אחד עם דלת סגורה לעומת כל הבית שהיה פתוח לרווחה, כאילו מזמין אותי לשבת ולשתות כוס קפה על הספה שהיה אפשר לראות את תווית הקנייה עליה,
הנחתי יד על ידית הדלת ובהנפה אחת פתחתי אותה ושתי יידי חזרו להחזיק ביציבות באקדח, פערתי את עיניי והבטתי סביב, מלא כתבות גזורות מעיתונים ובעיקר של הניו יורק טיימס הופיעו דבוקים על הקירות ולהן היו מחוברים חוטים עם סיכות נעיצה ומשמה היו מחוברים לקירות עד שזה יצר סבך של רשת חוטים מלאה שעליה היו תמונות במעקב ואנשים המסומנים באיקס או עיגול, ככל שהתעמקתי הבנתי שאלה כתבות על בגידות וחפרפרות שיש במשרדיי ממשלה, אפילו אף בי איי, סי איי איי, אן סי איי, הבית הלבן... התחלתי לעקוב אחריי כל החוטים ולראות את המקום שבו הם נפגשים, אחרי הכל תמיד יש מקום שכזה, חייב להיות היגיון לכל זה, עברתי על פני פרצופים שונים של אנשים ומטרות ומיד זיהיתי, כל פרצוף המסומן באיקס ועיגול הופיע בחדשות ובעיתונים כמת או נעדר, והאנשים שהיו מסומנים רק בעיגול עדיין חיים, כנראה הם מטרות שעוד לא יצא לו להגיע אליהם, זיהיתי כל פרצוף ופרצוף ולא בגלל ההקשר של החדשות אלה בגלל שהם מוכרים בעולם התקשורת, בעולם הפוליטי וחלקם בתפקידים בכירים בבית הלבן, פרלמנט, ועוד.
לקחו לי דקות ארוכות עד שהגעתי לחוט המקשר בין כולם וליבי הפסיק מלפעום, תמונה שלי נתלתה מהחוט וזכרתי את היום הזה באופן מושלם, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הופענו בעיתון בגלל שפתרנו תעלומת גניבה ורצת במוזיאון שאפילו המשטרה והאף בי איי לא הצליחו לפתור במשך חודשים ואנחנו פתרנו אותה בכמה ימים, שמחתי באותו יום אבל כמו תמיד לא הראתי החוצה, שיערה התנופף ברוח שהייתה באותו יום וידיי הונחו בשילוב על חזהי, הטבלט היה בידי כמו תמיד, ראו את האקדח מבצבץ מחגורתי ומעליי התנוסס השלט של המשרד חקירות שלנו בגדול, שום עיגול או איקס לא היה מסביב או על פניי מה שגרם לי לדאגה ובו בזמו להקלה שזו רק אני ולא חבריי ש מופיעים פה,
"שלום קוד גרין" אמר קול מכני ומיד כיוונתי את אקדחי לדלת שהייתה ריקה מאדם, התקדמתי לאט ועדיין לא הופיע אף אחד בדלת, "אני ממש כאן אם את מתקשה למצוא"
אותו קול אמר בשנית ועכשיו לא היה לי ספק, הוא הגיע מהמחשב הפתוח על השולחן, התקדמתי והתיישבתי בניחוחות, לא מסגירה דבר,
"שלום גנב" אמרתי והבטתי למצלה שהייתה פתוחה, אחרי הכל איך ידע שאני מחפשת את הקול?
"אני מעדיף קוד רד" הרמתי גבה, "אז אתה טוב עם מחשבים" אמרתי בקול את מחשבותיי בכוונה, מחכה לראות מה יגיד, אינטרקציה ראשונה עם הגנב וזה דרך המחשב, מעניין לאן זה ילך?
"לפי מה שראית בחדר מקודם, אני צריך עזרה" אמר וצחקתי מיד,
"אם אתה צריך עזרה בלהרות את המטרות שלך אז תשכח מזה, הכי קרוב לעזרה שתקבל זה בעדות שאתן בבית המשפט ואגיד לשופט שכדאי לו לשחם אותך בבית משוגעים ולא סוהר"
"אני לא הורג אותם!" אמר וקולו גבר מעל הקול מכני עד שיכולתי לשמוע את הבס הכבד הנמצא בקולו, צמרמורת עברה בגופי לשמה אותה צרידות שהופיע,
"אז מי כן?" שאלתי,
"זה מה שאני צריך שתעזרי לי לגלות" ביקש,
"אתה מבקש ממני עזרה אבל בו זמנית משתמש בקול מכני בשביל לדבר איתי, יום טוב" התכוננתי לקום ממקומי כאשר אותו קול צרוד דיבר אליי ושום מכניות לא נשמעה ממנו, רק התחננות כנה,
"בבקשה גסיקה, את התקווה היחידה שלי" חזרתי להתיישב והבטתי עליו,
"איך קוראים לך?"
"אני לא יכול להגיד לך" הרמתי גבה בפעם המי יודע כמה ליום ולשיחה הזו בכלל, "אני יודע שזה לא הגיוני לבקש עזרה ובו זמנית לו להראות לך את פני יאבל אני לא מוכן לסכן אותך, את כולם רק לא אותך" אמר ועיניי נפערו,
"למה לא אותי? אני לא מכירה אותך, נכון?" התקדמתי לעבר המחשב,
"אותי את לא מכירה, אבל את מי שהייתי פעם את אולי תכירי" שקט שרר בינינו ונשבר על ידי קול מדפסת שהונחה ליד המחשב, הוא תכנן הכל,
"תבדקי את מה ששלחתי לך, אני אחכה לך בחדר צאט של הדארק נט, קוד הכניסה רשום על הדף"
"גם אם לא היה רשום על הדף הייתי פשוט פורצת, אבל תודה" אמרתי תוך כדי חקירת הקודים הכתובים על הדף,
"אני מניחה שאת הלא תחזור הנה"
"אני כן" מילותיו גרמו לי להלם קטן, הוא יחזור הנה?
"המשטרה תגיע מיד אחרי שאלך"
"אני יודע, אבל אני מהיר יותר מהם" אמר ולפי ודרך דיבורו השקטה לחיי הסמיקו מאט, כאילו הוא בכלל לא מתכוון לאף בי איי אלא למשהו אחר לגמרי,
"להתראות גרין"
"להתראות רד" ובמילים אלו והרגשה זו יצאתי מהחדר, ולמרות ששמעתי רעש מתוכו לא חזרתי לבפנים, הייתה לי הרגשה שאני צריכה לסמוך עליו, ולכן הקשבתי להרגשה שלי.
"גס!" הרגשתי את גופי מונף באוויר על ידי בריאן ודילן שהקלה שטפה את פניהם,
"מה קרה?" שאלתי בדאגה,
"היית בפני יותר מדי זמן וקראנו לך בקשר, לא ענית, גם לא בטלפון אז באנו להיכנס כאשר ראינו אתך יוצאת,
"כנראה שיש לו משבש תדרים" אמרתי בהבנה ללמה היה לי שקט מהם לכל כך הרבה זמן והתקדמתי לאופנוע שלי,
"אבל את בנית את הקשר, הוא אמור לעבוד גם כשיש משבש" צארלי אמרה בבלבול,
"יש לנו עסק עם האקר, ואני אהיה איתכם כנה זה לא טוב" ועכשיו קיבלתי את צומת הלב המלאה מארבעתם, "הוא אומר שהוא חף מפשע, שהוא צריך עזרה, בכנות יש דברים שנשמעים לי מופרחים אבל עד שאבדוק לעומק אני לא מתכננת להרוס לו את התקווה והספק, תעשו לי טובה ולכו למשרד, אני אבדוק כמה דברים ואז אשתף אתכם בהכל, אבל לפני שאדע בעצמי זה מסוכן"
"גסי אבל למה לבד?" קייטלין שאלה למרות שידעה, אני מעדיפה את הלבד שלי והם מכבדים את זה, יש פעמים רבות, כמו עכשיו, שאני שונאת את הוריי על כך שלא עשו שמירת היריון כמו שהיו צריכים לעשות, מה שיש לי נגרם כתוצאה מכך שאימי לא שמרה עליי כמו שצריך ולכן היא כמעט גרמה להפלה שלי, אבל במקום זאת נולדתי עם פגם באופי, על הרצף הקל יש לומר, קשה לי לשתף אותם ויותר מזה קשה לי להתנצל בפניהם על זה למרות שאני יודעת שמגיעה להם סליחה אבל תמיד אני מבקשת אותה,
"סליחה..." לחישה יצאה מפי כאשר הנחתי את הקסדה על ראשי וידה של קייטלין ליטפה את גבי, גורמת לי להסתובב אליה באופן מידי, הם היחידם שאי פעם סבלתי מגע שלהם, וככה זה יישאר,
"ניפגש במשרד אחרי שתסיימי?" שאלה והנהנתי, עולה לכביש המהיר ונוסעת על דרך אמפייר סטייט.
דף הקודים היה עמוס מדי וגרם לי להרים כמה פעמים גבה על מהותם, הקלדתי שורה שורה במחשב ונכנסתי לאתר חסוי של הממשלה, לאן זה מוביל אותי? שאלתי וקיבלתי תשובה כאשר לחצתי על כמה כפתורים שהופיעו לי ופתחתי אותם בעזרת קוד פייטון שבניתי, לנגד עיניי ראיתי שחיתויות, שוחד, ורצח חפים מפשע, הוא לא גנב, הוא מגלה אמת, חשבתי לעצמי וכל מה שגיליתי הורדתי לתיקייה חשאית ושמורה במחשב שלי, נכנסתי לדארק נט וחיפשתי אחר הצאט שלו, שמו התנוסס מעל הכל ולא הותיר לי סימן של שאלה, הוא לא מסתתר ממני, נכנסתי לצאט עם הסיסמא שנתן לי,
"קוד גרין כאן" אמרתי וידעתי ששמע אותי,
"קוד רד כאן, ראית?"
"ראיתי" וזה הספיק לו בשביל לשתף אותי במה שידע, חוץ מאת שמו או מי הוא, וכמובן איך הוא יודע זאת? את כל זה הוא אומר שיגיד בפעם אחרת, בתקווה שתהיה.