The Codes: code green/הקודים:קוד גרין

ג׳סיקה(1)

1 יולי
הבוקר היה קריר לעומת כל בוקר יולי אחר, או שזה בכלל היה המזגן שהשארתי דלוק על 18 מעלות כי עדיף לסבול מקור מאשר מחום וזיעה, לקחתי את הטלפון בעייפות רבה מהשידה והדלקתי אותו, האור שלו סינוור אותי ואז ההבנה הכתה בי, קמתי ונעמדתי על המיטה והבטתי מחוץ לחלון, נוף של ניורק מלאת חיים בשעות האלה היה מרהיב אבל כרגע לא מה שעניין אותי, השמש אפילו עוד לא זרחה, טוב... קרן שמן אחת שצצה בשמיים באור אדום כדם לא בדיוק נחשבת ללזרוח, הבטתי בפעם נוספת על צג הטלפון שלי והשעה הייתה ברורה מאוד, השעה הייתה 5 בבוקר, השעון המעורר שלי מכוון לשבע כיוון שהעבודה מתחילה בתשע ולפעמים גם בעשר, ככה זה כשאת הבוס של עצמך ולפעמים גם של חבריו השותפים, שמעתי מוזיקה המגיעה מחוץ לחדרי ומיד ירדתי מהמיטה והתעטפתי בחלוק שלי, יצאתי מהחדר ושמה ראיתי את צארלי רוקדת לצלילי טיילור סוופט במטבח שלנו, אנחנו קוראים לה צארלי סמיילי כיוון שלמרות כל מה שעברה היא לא מורידה את החיוך מפניה, לא משנה כמה הכפשות עברה בגלל הנטייה המינית שלה או זה שהוריה עזבו אותה בגלל זה, שום דבר לא שינה לה, התפקיד שלה בחבורה זה הכניסה למקומות קטנים, כייון גובה, 1.59 הכי נמוכה מכולנו והכי מתוקה למרות שאם תגידו לה את זה היא תצליב את ידיה מעל חזה, תעמוד על קצות אצבעותיה ובקול ציפציף גבוה תצעק שהיא ממש ההפך ממתוקה,
"בוקר טוב!" צארלי צעקה כאשר ראתה אותי יוצאת בכניסה למטבח,
"בוקר טוב סמיילי..." אמרתי בפיהוק,
"אוי לא..." התחילה להגיד, "הערתי אותך?" שאלה והתנצלות כבר התחילה להישמע בקולה,
"מה פתאום, השעון המעורר שלי, בטעות כיוונתי אותו שעתיים יותר מוקדם... אופסי" אמרתי לה בחצי חיוך אך בלי ציניות, לא הייתי צריכה שתתחיל להרגיש רגשות אשם כי אני ערה בשעה הזו,
"מה לכל הרוחות הרעש הזה?" קייטלין יצאה מחדרה, לבושה רק בחולצה גדולה ותחתוני בוקסר שלחלוטין לא היו שייכים לה, משלושתינו היא זו שנראית כמו דוגמנית, 1.77 שיער בלונדיני וגוף מחוטב, ועיניים כחולות, לפעמים חושבים ששנינו נראות כמו אחיות כיוון השיער, הגוף וצבע העיניים רק ששלי יותר כהות משלה, של קייטלין נראות כמו השמיים בעצמם, ואני יותר נמוכה ממנה, 1.72 ושלא לדבר על צבע עורי, וניל ושלה מוקה, חוץ מזה דומות גם באופי, נגיד לשתינו קוראים 'Cold hearted bitch' , לקייטלין אנחנו קוראי קייטלין ארט כיוון שהיא מומחית לאומנות בזכות אביה שהיה אחד מגנבי האומנות הגדולים שהעולם ידע, והיא בהחלט הלכה בעקבותיו אבל רק בקטע של האומנות, וזה המזל שיש למוזיאונים כי אם היא הייתה בוחרת בדרך אחרת הם היו צריכים לפחד ממנה,
"ברייאן אתה יכול לצאת מהחדר!" אני וצארלי צעקנו ביחד בהחלפת מבטים וחיוך מנצח כאשר ברייאן יצא מחדרה של קייטי עם שום דבר חוץ מבוקסר עליו, הורדתי את החלוק שלי במהירות ונשארתי עם הפיגמה הקצרה שלי וזרקתי אותו עליו, למזלו,
"תתלבש אידיוט" אמרתי ולמזלו החלוק היה XXXL כי אני תמיד קונה בגדי בית באובר סייז, זה הכי נעים וכיפי, ברייאן היה הכוח בחבורה שלנו ולכן נקרא ברייאן פאוור, שרירי מכף רגל ועד ראש וגבוה יותר מכולנו, 1.98 הוא היה אחראי לחלק שבו המוח זקוק לקצת כוח בפעולות שלנו ובעבודה, הוא לבש את החלוק הורוד שלי וצחקנו יחדיו,
"בראיין לא ידעתי שאתה עברת צד, יפה לך" קולו של דילן נשמע מהמדרגות שמובילות לכניסת הבית ולאגף מגורי הגברים, לא שלברייאן וקייטלין אכפת מההפרדה כיוון שהם הזוג היחיד בחבורה שלנו, דילן היה שרירי וגבוה אך פחות מברייאן, שיער חום ועיניים ירוקות, חלום רטוב של כל אישה בדיוק כמו שברייאן היה, רק שדילן היה גם חלומה של כל אמא לבת שלה, מתחשב ובעל לב של זהב, מחושב ונבון בזמן שברייאן היה מסוגל להתפוצץ אבל אחרי סדנה בכעסים שהכרחנו אותו לעבור ועכשיו הוא קצת יותר מחושב אבל שזה נוגע לאחת מאיתנו הבנות הוא מתפוצץ ולא משנה על מי, לדילן קראנו דילן היסטור מכיוון שהוא מומחה ההיסטוריה שלנו ויחד עם קייטלין הם יודעים את כל ההיסטוריה של האומנו, לפני או אחרי הספירה, כל קשקוש או ציור שעשו אי פעם, יחד הם אפילו מסוגלים לשחזר ציור של דה וינצ'י באופן מושלם ולכן פעם נוספת אני אגיד שלחוק יש מזל גדול שאנחנו בצד שלו.
גיחוכים נשמעו מכל עבר וצארלי רצה לחבק את דילן שהחזיר לה בחיבה יתרה כמו כל בוקר, מהצד אפשר לחשוב שיש בניהם משהו אבל כאשר מתקרבים מבינים שהוא כמו אחיה הגדול של צארלי, בדיוק כמו ברייאן וכמוני וכמו קייטלין, היא מבחנתינו האחות הקטנה שלעולם לא הייתה לאף אחד מאיתנו למרות שהיא בת 21 ולא כזא קטנה כמו שחושבים, הסכלתי על דילן כאשר ניגש למקרר שלנו והתחיל להוציא לו דברים לארוחת בוקר והרמתי גבה לעבר קייטלין שהבינה אותי טוב מאוד,
"אתה תצטרך לשלם על הארוחה הזו כי בפעם האחרונה שבדקנו יש לך ולברייאן מקרר ומטבח שלמים למטה" אמרתי בזמן שנשענתי ליד קייטלין על האי, היא ודילן המשיכו להתווכח על משהו בזמן שעיניי עברו לטלפון שלי שצלצל ללא הפסקה,
"גרין כאן" עניתי ודפקתי פעם אחת על אי המטבח כדי שכל העיניים יופנו אלי וששקט ישרור,
"שלום גרין, זה..." ועוד לפני שאמר לי מי זה המחשב שעל אי המטבח גילה לי לבד, בעזרת התוכנה שקידדתי והתקנתי עליו, תוכנה לזיהוי אנשים מכל מקום בעולם ומכל רשת, ולכן כשהתקשר ממשרדיי האף בי אי ראיתי זו ושמו התנוסס מעל הכל באדום, אירוניה, אצלם בעבר אנחנו הפענו באדום בוהק שיזהיר אותם מפנינו ויודיע את רמת הסיכון שאנחנו ועכשיו הם מופיעים ככה אצלינו, לא בגלל הסיכון שהם מהווים לנו אלא בגלל שבעבר אל עזרו לנו אז למה שעכשיו יעזרו לנו? צ'אנג לי, סוכן בכיר בצווארון לבן של הא בי איי,
"אני יודעת מי אתה המפקד צ'אנג, במה אאוכל לעזור?" שאלתי,
"אנחנו זקוקים לעזרת ס.א.ח, בבקשה" אמר לטלפון והבטתי על חבריי שנראו מבולבלים כמוני,
"למה שתירצה את עזרתינו מפקד, אחרי הכל אתה לא זה שאמרת שפיתרון החקירות שלנו עושה שם רע מאוד לצווארון לבן?" ציניות נטפה מקולי כמו כפפה שנייה ליד,
"את צודקת גרין"
אני תמיד צודקת, עוד לא התרגלת לזה" אמרתי וקרצתי לחבריי שגיחכו מהצד, תיכננתי לקחת את העבודה ןלעזור לו אבל אחרי כל הפעמים שדחה אותנו כאשר הצענו את עזרתינו ולבסוף אנחנו פתרנו את אותם מקרי גניבה, מהגדולים ביותר יש לציין, החלטתי לתת לו להזיע קצת,
"זו חקירת המונה ליזה" אמר צ'אנג ואז שתק, הרמתי גבות בהפתעה,
"מה איתה? לא אמרת לתקשורת שאתם בדרך לתפוס את הגנב" שאלתי,
"אמרנו, חשבתי שהגנב עומד לחזור לאותו מוזיאון ולכן פיניתי אותו מכולם אבל כאשר פרצנו פנימה בכל הכוח לא היה שמה אף אחד חוץ מכנבס מכוסה בבד שחור, הורדנו את הבד והמונה ליזה נגלתה מתחתיו, בדיוק תוצאות הבדיקה חזרו אלינו והיא האמיתית, לא זיוף אז..."
"או שהגנב זייף את האומנות או שהוא באמת החזיר אותה עקב... רגשות אשמה?" בלבול נשמע בקולי וחבריי הרימו את כתפם כמבולבלים גם כן אבל כולנו ידענו דבר אחד, אולי זוהי חידה עבורינו, אולי זוהי עבודה בלתי אפשרית לגילוי אבל בדיוק כמו שידעתי שהם חושבים את זה ידעתי גם שחידה, שהבלתי אפשרי לפתרון זה החלק אהוב עלינו בעבודה ולכן עניתי בשם כולנו כשאמרתי,
"אנחנו מוכנים לעזור לך המפקד"
ואילו עכשיו הייתי יודעת את מה שאני יודעת בעוד חודשיים, האם הייתי לוקחת את העבודה?