One shot -יריה אחת

פרק 33

מתאו :

כעבור 5 חודשים

״ המשימה ההיא הושלמה מריאנו ? ״
״ כן לבקשתך דון מתאו ״ הנהנתי וחזרתי להתעסק במסמכים .
״ מתאו ? ״
״ מה מריאנו ? ״
״ אני יודע שאתה לא אוהב לדבר על זה . אבל אני ולוקה נוסעים לקבר שלה אתה רוצה לבוא ? ״ מחשבתי נקטעה והייתה קבועה
״ לא . ״ נימתי הייתה קשוחה בקצת ולכן הנמחתי והוספתי
״ לכו אתם ״ מריאנו הנהן ויצא

הקבר שלה , המקום היחידי שאין לי אומץ לדרוך בו ולשים את רגלי
הקבר של אשתי . המוות שלה שהתרחש באשמתי
אין לי אומץ לבקר בו
כמו פחדן עלוב , אדיוט מזדיין . קאצו , יכולים להגיד עליי כל מה שירצו זה לא הולך לשנות כלום . הייתי יכול לעשות יותר

נשבעתי לפני שנים רבות לא להפוך לאדם ההוא שוב
לא להפוך למפלצת המשפחתית שקרעה את המשפחה שלנו לקרעים
אכזבתי את האחים שלי , אותה , ואת עצמי בהבטחה הזו
הכל הלך לעזעזל .

עברו 5 חודשים מאז שהיא מתה , לא עבר יום שבו תחושת הגעגוע לא חלפה בי , הכתה בי , הצליפה בי קשות .

הלוויה שלה שהתרחשה לפני 5 חודשים לא הייתי מסוגל ללכת , פחדתי להביא את יגוני ורגשותיי בפני כולם
אין רגשות
בלי רגישות
בלי רחמים

כל הכללים שהוא הטיח בנו לבצע ולקיים כלפי אחד השני
כלפי חוץ והחיילים שלנו
אבל מה זה אומר ? בין אם רציתי או לא נהייתי אדם שונה . לא התכוונתי להפוך לאחד כזה
לא , מה שרציתי היה להיות הקאפו הקשוח , חסר הרחמים , המשוגע של ניו יורק .
השגתי את מה שרציתי

ועם זאת הבונוסים נוספו למרות הכל
אני אכן הקאפו הקשוח וחסר הרחמים ובנוסף רגשות נוספו לסיפור
התאהבתי לראשונה בחיי , התאהבתי בבחורה שהוכרחה להתחתן איתי
האחת שהתכוונתי לנצל אותה לצורך נקמה . וויתרתי על זה , וויתרתי על הכל בשבילה
הבהרתי לה שאני אוהב אותה

נפתחתי לפניה . סיפרתי לה על סודות משפחתי . לקחתי אותה למקומות השקטים שלי
את לוקה ומריאנו לא לקחתי מעולם
ואותה לקחתי מהמחשבה שתוכל להבין , להכין , לא תשפוט . והיא לא שפטה
רחוקה מלשפוט להבין את מה שעברתי היא הכילה אותי אליה

מצאתי אצלה את התחושה שהעלתי בדעתי שלא ארגיש לעולם , בית .
היא הייתה הבית שלי
החלום שלי
האהבה שלי בחיים
הסיבה שלי לנשימה

ועכשיו ? 5 חודשים עברו ובכל פעם ששמה או דבר אחר שמזכיר אותה צף הכאבים חוזרים לדקור אותי בגב
החמצן שלי נסתם והתקפי החרדה עולים שוב
במשך כל הזמן הזה לא עצרתי מלחסל את האנשים שהביאו לפניי איום .

חלק גדול מהאויבים שלי מתו מוות איטי ועינויים שלומדתי לעשות מידי המפלצת הזכרית
אבל תחושה לא מוסברת נשארת בי כל הזמן
קור
אפלה

שהחצי השני שלי הלך לעולמו
ואיך היא הלכה ?
האהבה שלי הרגה אותה
רק תבואי הביתה פרנצ'סקה
אם האעלה לגן עדן אלוהים יקבל אותי ?
יתן לי לקחת אותה חזרה ? אני יודע שהיא שם

הייתי מעדיף אם הייתה בורחת ממני
הולכת לכמה ימים
מטיילת
הייתי רודף אחריה עד לסוף העולם ובסוף משיג אותה מחבק אותה בזרועותיי ואומר לאוזנה שהיא שלי
ואין לה מנוס ממני אף פעם
זה כבר לא יקרה
היא כבר לא תחזור

חיוך בא איתה וחיוך הלך איתה
רגשות באו ורגשות הלכו
התרגלתי להיות חסר רגשות
רק שלא ידעתי שהפעם זה יכאב
לא הייתי מוכן

היא הסכימה להיכנס איתי לגיהנום שבו הייתי תקוע במהלך השנים
לאחר שהיא מתה הגיהנום ההוא התנפץ . אלוהים החליט את החלטתו וניפץ לי אותו והשליך אותי לאחד אחר

רק שהגיהנום הזה בלעדיה והוא חונק אותי בכל יום שעובר
אני לא יודע אם אני מסוגל לחיות בו יותר מידי .
הוא מרגיש כל כך ... כל כך ... ריק
זה מי שהייתי לפניה . וזה מה שאני בלעדיה

חזרתי לשתות , להיות מי שהייתי
רציתי שנקים משפחה משלנו
לא תכננתי תוכניות . לא רציתי לתכנן
ועם פרנצ'סקה רציתי הכל
אלוהים אדירים הילדונת לא הפסיקה להעסיק את מחשבותיי 24/7

אולי זהו סימן שאני צריך ללכת אליה ? להיפרד ?
הייתי אנוכי לפני , איתה לא יכולתי להיות גם אם רציתי .
אני מפחד לראות את השלט
אני ... אני ... אני פאקינג מפחד
לוקה ומריאנו הלכו לקבלת סחורה יחד
מה שמשאיר לי את השטח נקי ובודד
בדיוק מה שרציתי . אני לא מעוניין שאף אחד יראה אותי חלש
גם לא האחים שלי

התלבשתי בעוד אחת מהחליפות המחוייטות ונעלי העור השחורות המתאימות
עצרתי בדרך לקנות זר פרחים של ורדים
קשורים בחוט ורוד
השמיים הבהירו בצבע כחול לא היו עננים
לבוש מכובד למקום מכובד
ולשם הגעתי בפנים חתומות
לפגוש את אשתי

החנתי את האוטו . כמה צעדים והייתי שם
עומד מול קברה הטרי , הצבע עוד לא הספיק להתייבש
עם זר פרחים נוסף שבידי . הפרח שהיא אוהבת אני יודע
כל הזכרונות
הריבים
המקומות שהלכנו אליהם
המשימות שהצלחת להוביל לצידי
האנשים שהרגת בהינף עין
לקחת איתך הכל
השארת אותי בלי כלום

״ את מסתדרת שם ? ״ אני יודע שזוהי שאלה טיפשית
״ אלוהים לצידך ? מצליח להבחין בעד כמה שאת טהורה ? ״
״ את מרגישה יותר טוב ? ״ שאלות ללא מענה
״ יותר טוב שעזבת ללא כל יכולת מצדי להציל אותך ״
״ לא הזדמנות שנייה , רגע , שום דבר ״
״ עזבת אותי והלכת בשריפה הטיפשית ההיא ״
״ לא התחלתי עם אף אחת אני לא מסוגל גם ״
״ השארת אותי עם זכרונות , חפצים , דברים אישיים ״
״ אבל את ? ״
״ שום דבר ״
״ זאת לא אשמתך ״

״ 5 נראה כמו מספר אקראי . הוא מסמל את כמות הזמן שאני לא מצליח להיות שלם שוב בלעדייך ״
״ כל הזמן אני מקווה שתחזרי , תקומי , תשובי בחזרה לחיקי תחבקי אותי ואני אותך . תבכי לי ואני אקשיב אנחם אפנים . שתדברי אליי , תחפרי לי בכל שנייה שעוברת ״

״ לימדת אותי שיעור לחיים מותק ״
״ לימדת אותי שלפעמים הנוף הכי יפה לא יהיה מוצג לראווה . הוא יהיה שם מולך ״
״ את היית הנוף ״ עם כמה שניסיתי להכחיש .
״ הגיע הזמן בשבילי שאמשיך הלאה ״ דמעות ירדו מעיניי
ניסיתי שלא לבכות
להישאר חזק
כנראה שזה כבר לא יקרה
״ להתראות פרנצ'סקה ״ הנחתי את הזר על הקבר
והלכתי הפעם לתמיד .