פרק 60

256 8 0
                                    

מתאו :

העולם שלנו היה אכזר , מלא בקרירות ואפס חושבות ללחיצת האקדח ונטילת חיים מאדם אחר . באלימות רופסת ומלכלכת
בחוקים שונים שהיית מחוייב לעקוב אחריהם אם ברצונך היה להישאר בחיים ולהמשיך לשרוד

אבי לימד אותי את האכזריות , לקח ממני בכוחניות ואלימות את טיפת האנושיות שיכלה להישאר בי . בין אם זה היה בללמד אותי לרצוח ולירות במטרה בצורה הכי מדויקת שאפשר ועד ללמוד באיך ומתי אצטרך לרשת את מקומו ולהיפך למפלצת המשנית שלימד אותה להיהפך ולהיות קיימת כי רצה שדרך חייו תמשיך להתקיים ולא תחדול

ובמשך זמן רב סבלתי את הלימוד וספגתי כל נקודה ותמצית כואבת והייתי רחוק משיתחיל לכאוב לי אי פעם
גם כשהרגתי אותו ואת אימי לא הרגשתי וחל בי כל סוג של חרטה וכאב איום ונורא

הרגשתי את מה שרצה שארגיש כמו שמפלצות אמורות להרגיש . שמחה , חוסר אמפתיה , אכפתיות
נעשיתי קר ומחושב
מוריד את מערכת הרגשות שבחיי בגופי ומוחי ומותיר אותה חשופה לעיני אחיי אך ורק כי עליהם הייתי יכול לבטוח ולהאמין שלא יבגדו בי כפי ששאר האנשים עשו במהלך חיי והרבה מעבר
לפני שנהפכתי לממלא מקומו ותפסתי את מקומי ופיקודי כאחד שמנהל את העולם התחתון והנסתר

וככל שהזמן חלף האמנתי לרגע דל שהייתי באמת כמוהו , מחוסר באנושיות ומרוקן מהצורך להיות בקירבת אנשים אוהבים
אבל בתוך תוכי ידעתי שלמרות מחשבותיי ותחושות בטני הפנימיות תמיד אהבתי וחשתי אפתיה לאחיי שהם היו האנושיות שלי בחושך מזמן הילדות ועד לגיל הבגרות שלי

אהבתי את הצורך הזה . בלהרוג . לחשל . חסר רגש כלפי אחרים
וכמו כל מנהיג מאפיה אחרת לצפות באוייבי מתים ונכנעים בהתאם לרצונותיי , לקחת מהם את הדבר היקר להם מכל ולהותיר אותם מדממים למוות כשרוח חייהם מתחננת להצלה מרה וחסרת תועלת ויקרת זמן
לדאוג לעסקיי ולכסף שבהתאם לרצונותיי הפך לתזרים מרשים בזמנים השונים .

ובלא יכולת לשכוח את אלמנט ההפתעה או סתם את ההפתעות המתפרצות לחייך ומשנות אותם לעד ואתה זה שקובע באיזה מידה תוכל לאהוב אותה ועד ההחלטה בהשליכה החוצה , שהגאווה לא תתלכלך בלכלוך מיותר והעסק והחיים ימשיכו כהרגלם לא משנה מה

ולרגע שיהיה אפשרי לקלוט שזה לא נתון בידיך יותר ולא לגורל
שהשלוכותיה של ההפתעה היה לטוב והצליח לתפוס פינה חמה ומחוממת למרות הנסיונות הרבים בהוציאה משם באפס הצלחה ממשית

כי כך הייתי יכול לסכם את השפעותיה עליי , את הסם שממנו חשבתי שנפטרתי לעד ולא אראה שוב אף פעם . כי מי היה יכול להאמין שאנשים רעים ובמילים אחרות כמוני יכולים להשתנות ?
שתצליח להוציא את מיטב עצביי , תסכול , שמחה , וסודות כמוסים שנשבעתי לקבור ולא לחפור החוצה שוב
שעד כמה יהיו בנסיונותיי להדחיק אותה לפינה היא תסלול את דרכה חזרה לפניי ותקבע ששם היא תעמוד ותסרב לזוז ממני

One shot -יריה אחתWhere stories live. Discover now