תשמור אותי איתך

6

נואה

פתחתי את עייני וקמתי מהמיטה. היום אני עובר תיכון..  חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן, אני הולך לשירותים שבחדרי ומצחצח שיניים.

אני מסיים לצחצח שיינים והולך לארון שלי, אני מוציא את התלבושת האחידה של בית ספר החדש ומתלבש.אני מחכה לזה מכיתה ז', ארבע שנים וזה סוף סוף קורה.

אני הולך ללמוד עם קול באותו בית ספר!
הטלפון שלי מצפצף וקוטע את מחשבותיי, אני מרים את הטלפון מהשידה שליד המיטה שלי.

קול: אתה מוכן?

נואה: כן,

קול: אני בדרך אליך.

אני מניח את הטלפון על השידה ונועל נעליים. אני לוקח את התיק שלי ואת הטלפון שלי ויורד למטה,  אני רואה את זואי לבושה בתלבושת האחידה של בית הספר ומחזיקה את התיק שלה, "בואי, קול אוסף אותנו." אני אומר לאחותי ומתקדם לכיון הדלת.

אנחנו יוצאים מהבית ואני נועל את דלת. אנחנו מתקדמים לכיון המכונית של קול ונכנסים אליה, קול מתניע את המכונית ומתחיל לנסוע. "אני לא מאמין שזה סוף-סוף קורה," אומר קול וממשיך "אני מחכה לזה מכיתה ארבע שנים."

קול ואני למדנו באותו יסודי אבל כשאני וקול לא עלינו לאותו תיכון וההורים של קול לא רצו שהוא יעבור תיכון אני חלמתי לעבור תיכון שלו. זואי לומדת באותו תיכון שקול לומד, תמיד קנאתי בזואי שהיא לומדת איתו באותו תיכון ואני לא.

קול החנה את המכונית ויצאתי מהאוטו, זואי וקול יצאו אחריי. קול זואי ואני נכנסו לבית הספר. "נואה!" קראו כמה בחורים ונראו בהלם,

"מה אתה עושה כאן?" שאל אחד הבחורים, "אני לומד כאן," עניתי וחיוך עלה על שפתיי. הבחורים נראו בהלם מוחלט. "אתה התלמיד החדש?" שאל בחור אחר בהלם. "כן, " עניתי ולפני שהם הספיקו להגיב קול משך אותי הרחק מהבחורים האלה,

קול שונא כשעוצרים אותנו. עלינו במדרגות לקומה העליונה, "אם הולכים לזהות אותך ולעצור אותנו כל הזמן אני עובר בית ספר." אמר קול בציניות, "אתה צריך להתרגל לזה שאני הקפטן של קבוצת הרוגבי וכולם מזהים אותי כי אני כזה מדהים." עניתי בציניות,

" כן בטח אדון מדהים, " אמר קול. הצילצול הלם באוזניי "מוכן לשיעור הראשון אדון מדהים?" שאל קול בציניות וחיוך עלה על שפתיי, אני וקול הלכנו לכיון הכיתה ונכנסו אליה, קול ואני התיישבנו בשולחן והמורה נכנסה לכיתה.

שתי השיעורים הראשונים היו מדעים, לפני שהשיעור התחיל המורה הציגה אותי בפני הכיתה והתלמידים נראו בהלם מוחלט. אחרי שהמורה הציגה אותי חזרתי לשולחן והתיישבתי ליד קול, חלק מהתלמידים עדיין המשיכו לבהות בי.

"עיינים אליי," אמרה המורה והתלמידים החזירו את מבטם למורה, השיעור עבר מעולה, החומר די פשוט. אני הולך להנות כל כך בבית ספר הזה, אני עדין לא מאמין שאני באותו בית ספר עם קול, חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן.