נואה
אני פותח את עייני ורואה את איימי ישנה בשלווה לידי, כל כך יפה. היידים שלי עדיין על המותניים שלה.
אני מוציא את הטלפון מכיס המכנסיים שלי בשביל לבדוק מה השעה אבל אז אני שם לב להודעה מקול.
קול: את ואיימי הלכתם?
קול: עשית את זה?
קול: נואה?
קול: אתה בכלל רואה את ההודעות שלי?
קול: טוב, אין לי מושג איפה אתה ואיימי אבל אני מקווה שתקום מחר בבוקר ואיימי תשכב לידך.
קול: ולפני שתשאל, כן נואה, אני רומז משהו.
חיוך עלה על שפתיי,
נואה: עשית עליי כישוף או משהו?
נואה: איך ידעת שקמתי הבוקר ואיימי שכבה לידי?
נואה: תמיד ידעתי שיש לך מצלמות בבית שלי.
אני מניח את הטלפון על השידה שליד המיטה שלי ומסיט את מבטי לאיימי, "עם מי דיברת?" שאלה איימי. אפילו לא שמתי לב שהיא קמה.
"עם קול, הוא חזה את העתיד." עניתי בצחוק עם חיוך על שפתיי, "מה הוא חזה שיקרה בעתיד?" שאלה איימי, "שאת תשני איתי." עניתי,
אני יודע שקול לא התכוון לזה שאיימי תישן איתי אבל אני לא מתכוון לגלות לאיימי למה קול התכוון, עדיף שלא.
"מה השעה?" שאלה איימי והושטתי את ידי לשידה שליד המיטה שלי, לקחתי את הטלפון מהשידה ובדקתי מה השעה.
"אחת עשרה וארבעים דקות," עניתי. "ישנו כל כך הרבה זמן?" שאלה איימי והוציאה את הטלפון מהכיס שלה,
****
איימי
הדלקתי את מסך הטלפון שלי וראיתי הודעות תשע - עשרה הודעות חדשות.
אמא: היי חמודה, את ישנה?
אמא: התעורתת?
אמא: לקחת אותך הביתה?
אמא: איימי?
קלואי: איימי אני מצטערת על אתמול, לא התכוונתי לעשות את זה עם גואי.
קלואי: הייתי כל כך שיכורה.
קלואי: אני מצטערת.
* שיחה שלא נענתה מקלואי
קלואי: את יכולה לדבר?
קלואי: אסביר לך הכל.
גואי: איימי, אני מצטער.
גואי: עשיתי טעות.
גואי: לא הייתי צריך לעשות את זה,
גואי: אני מצטער.
גואי: שתיתי כל כך הרבה, זאת הייתה טעות.
גואי: איפה את?
גואי: למה את לא בבית?
גואי: איפה את? להחזיר אותך הביתה?
גואי: איימי?
גואי: איימי??
"שיט." אמרתי כשקראתי את כל ההודעות. "מה קרה?" שאל נואה. "אני חייבת לחזור הביתה, סליחה נואה." עניתי, "קרה משהו?" שאל נואה.
"לא אני פשוט צריכה להגיע הביתה, ההורים שלי דואגים לי." עניתי, "טוב, בואי, אני אסיע אותך הביתה." ענה נואה.
YOU ARE READING
תשמור אותי איתך
Randomמקום 1 בתיכון 7/10/23 - 8/10/23 - 9/10/23 -הספר הראשון בדואט להפוך ולשמור (טרגרים יכתבו בפרקים.) זה סיפור מקורי, כל הזכויות שמורות.
