איימי
"איימי!" קראה אימי מלמטה, יצאתי מחדרי וירדתי למטה, הראש שלי כואב, אני מרגישה כמו חולשה כזאת.. "איימי!" קראה אימי פעם נוספת, הלכתי לכיון שולחן האוכל, "את בסדר?" שאל גואי, "כואב לי הראש.." עניתי, " איימי את חיוורת." אמרה אימי, כשהגעתי לשולחן האוכל החדר התחיל להסתובב וכמעט נפלתי. אחזקתי בשולחן כדי לנסות להתייצב אבל פשוט ראיתי שחור.
***
אני נמצאת בבית החולים מאתמול בערב, אחרי שהתעלפתי בארוחת הערב ההורים שלי הזמינו אמבולנס. התעוררתי בבית חולים ועשיתי עשרות בדיקות, הרופאים לא בדיוק יודעים מה יש לי אבל הם נתנו לי משכך כאבים כי התלוננתי שכואב לי ושחררו אותי הביתה.
"איימי אולי תאכלי משהו?" שאלה אימי ונכנסה לחדר, "אני לא רעבה אמא." עניתי, "אני יכולה ללכת לבית ספר?" שאלתי. "הרופאים אמרו שכדי שתנוחי היום," ענתה אימי. "אבל אני לא רוצה להפסיד לימודים," שיקרתי.
"טוב, אבל תבטיחי לי שתאכלי משהו." אמרה אימי, "אני אוכל." עניתי, "תתארגני אני אקח אותך לבית ספר." אמרה אימי ויצאה מהחדר, סגרתי את הדלת החדר והלכתי לארון שלי, הוצאתי את התלבושת האחידה של בית ספר והתלבשתי, התאפרתי, נעלתי נעליים, שמתי בושם ולקחתי את התיק שלי.
יצאתי מהחדר וירדתי למטה, אמא שלי ואני יצאנו מהבית והלכנו לכיון החניה. "איפה גואי?" שאלתי, "הוא בבית ספר." ענתה אימי, הגענו לאוטו ונכנסו אליו, אמא שלי התחילה לנסוע. "איימי את בטוחה שאת רוצה ללכת?" שאלה אימי, "כן אמא, אני בסדר." עניתי, "אם את מרגישה לא טוב תתקשרי אליי, טוב? " שאלה אימי. "טוב," עניתי והגענו לבית הספר. "ביי אמא," אמרתי ויצאתי מאוטו.
נכנסתי לבית ספר והמסדרון היה ריק, כל הכיתות כבר לומדות. אני יודעת שאיחרתי בשעתיים בגלל הבית חולים, אולי זה היה טעות לבוא? לא, או שאולי כן. "שיט, סליחה." אמרתי שהתנגשתי במשהו, הייתי שקועה במחשבות שלא שמתי לב לאן אני הולכת. הרמתי את ראשי כדי להביט בבחור הגבוהה שהתנגשתי בו, "נואה?" שאלתי.
"איימי," ענה. "מ-מה אתה עושה פה?" שאלתי,
"עברתי לכאן." ענה, "מ-מה? אתה התלמיד החדש?" שאלתי בהלם מוחלט, "כן אני התלמיד החדש." ענה נואה, אוי לא.
"למה הגעת רק עכשיו?" שאל, שיט. מה אני אמורה להגיד לו? "אני.. הייתי ב.." גמגמתי ונכנסתי ללחץ, "הכל בסדר?" שאל נואה וישרתי את מבטי אליו, הבטתי הישר לתוך העיינים שלו, העיינים האלה.. הצבע כחול שנמצא בתוכן..
"אני.. הייתי בבית חולים." אמרתי את אמת,
"קרה משהו?" שאל נואה, "לא." עניתי במהירות, אני חייבת להתרחק ממני לפני שאספר לו עוד דברים שהוא לא צריך לדעת. "אני מאחרת לשיעור, סליחה נואה."
אמרתי והתקדמתי לכיון המדרגות במהירות. עליתי לקומה העליונה ונכנסתי לכיתה, הלכתי לשולחן שקלואי ישבה בו והתיישבתי לידה. גואי ישב מולנו, גואי הסתובב לאחור כדי להביט בי. "מה את עושה פה? את אמורה להיות בבית חולים," אמר גואי. "בית חולים?" שאלה קלואי, שיט. "כל הכבוד גואי," אמרתי. "גואי ואיימי וילסון! לא מדברים בשיעור!" צעקה המורה,
YOU ARE READING
תשמור אותי איתך
Randomמקום 1 בתיכון 7/10/23 - 8/10/23 - 9/10/23 -הספר הראשון בדואט להפוך ולשמור (טרגרים יכתבו בפרקים.) זה סיפור מקורי, כל הזכויות שמורות.
