אהבה קטלנית

-לארה-

עבר חודש מאז הכל ואני עדיין שונאת אותו.
אני אפילו לא אמורה לזכור איך קוראים לו.

״נו מה אומרת השמלה הזאת? או... השמלה הזאת?״
״שתיהם מהממות אבל לכי על הכחולה היא יותר דרמטית
והאדומה קלאסית מדי.״ מחר זה יום ההולדת של קים,
אבל קים כמו קים לא תסתפק בנרות ועוגה, אפילו לא במסיבה רגילה,
אלה בנשף מסיכות, כן שמעתם נכון נשף מסיכות.
לא יודעת מה הלחץ של קים לנשף מסיכות אבל ככה היא רצתה
ואם קים רוצה משהו? כלום לא יעצור אותה.
״אני לא מבין מה הקטע שלך לחגוג יום הולדת
היום שנולדת בו אמור להיות יום עצוב ובטח שלא צריך לזכור אותו.״
הראל התפרץ לשיחה וקטע אותנו. ״אפילו ההורים שלך לא רצו
אותך והעדיפו לזרוק אותך בפח זבל בתוך שקית.״ הוא חשב שהוא
מצחיק מישהו כיאלו? ״היי! זה ממש לא לעניין הראל.״ נזפתי בו
וקים רצה לחדר בבכי ״מרוצה עכשיו? אני מאוד מקווה שאתה
הולך להתנצל על זה!״ הוא עלה בעקבותיה והתנצל.
כיאלו נראלי שהיא סלחה לו לפי הרעשים ששמעו מהחדר..

היום הולדת

היום זה היום הולדת של קים והיא ממש מרוגשת.
קים לבשה שמלה שהיא תפרה לעצמה
בגוון כחול אינדיגו עם מכוך ומעט נפח בחצאית
,עם מסיכה שחורה שעשויה כולה מתחרה.
שיערה פזור ומרושל לאחור והיא הכי יפה הערב.
ובעצם תמיד יפה.
לבשתי את השמלה הכי פשוטה שיש.
שמלה שחורה קצרה עם כתפיות דקות וגב פתוח. מה שהיה לי בארון
שיערי היה פזור עם מסיכה שחורה זדונית שכולה עשויה מתחרה.
כולם באו למסיבה. וכמו תמיד הייתי צריכה לסבול את המבטים
של כולם עלי, חלקם היו מחורמנים וחלקם ידעו את הסיפור עם ההריון
וארטמיס.. בעצם לא חלקם אלה כולם.
אז היו מלא רכילויות עלי הערב וזה אפילו לא הזיז לי את העפעף.

״את נראת נפלא הערב״ ארטמיס בא משום מקום עם מסיכה שחורה שמסתירה רבע פנים וחליפת טוקסידו שחורה
״תודה גם אתה נראה לא רע בכלל״
השבתי לו מחמאה בחזרה, את האמת הוא באמת היה נראה לא רע
אפילו היה נראה טוב מדי, הוא היה כזה מושך שכל הבנות הסתכלו
עליו וכל מי שהסתכלה עליי רציתי לעקור לה את העיניים עם מזלג.
״אפשר להציע לך לרקוד?״
קמתי ורקדתי איתו לצלילי מוזיקה קלאסית
ומשכנו המון מבטים
״את באמת נראת מהמם הערב״ חנפן.
״אתה יודע לא צריך להתחנן בשביל
זיון או סתם סליחה מזויינת פשוט תבקש סליחה, אל תהיה עקשן..״
אמרתי באנחה
״קדימה לארה עכשיו אנחנו פיטים ואנחנו לא מדברים חודש.
אני רק מבקש ממך סליחה ושנוכל לדבר שוב.״ אני לא יודעת מה להגיד אם אני אסלח לו אנחנו נהיה שוב ביחד? או שאנחנו נחזור
להיות סתם ידידים..? ״אוקיי נגיד ואני סולחת לך, מה אנחנו?״
הוא בוחן אותי לכמה שניות ואפילו הוא מבולבל. ״אני לא יודע מה
יקרה.. הייתי שמח אם נחזור להיות ביחד אבל הכל בידיים שלך
עכשיו את מחליטה..״ אני בעצמי לא יודעת מה להגיד..
במקום להגיד משהו אני מנשקת אותו. אני לא יודעת ממה זה
נבע אני פשוט נישקתי אותו מבלי לחשוב יותר מדי
גם שלא אמרתי מילה נראה לי שהנשיקה הזאת הייתה סוג
של תשובה כי הוא נישק אותי בחזרה. לא דיברנו כמה דקות פשוט
רקדנו.. וזאת הייתה שתיקה מביכה ברמות שרציתי לחתוך את עצמי
״טוב אני אביא לנו משהו לשתות״ אמרתי והסתלקתי משם.
לא התכוונתי לחזור לשם בכלל. כל העניין הזה נהיה מביך מדי..
התחמקתי מימנו עד סוף הערב, היו ריקודים, ברכות, נאום,
ועוגת חמש קומות עם הפרצוף של קים עליה!!
ובחצות חשפנו את המסיכות.
היה נחמד סך הכל, חוץ מזה שהתעסקתי בלהתחמק
מארטמיס כל הערב!!

-לגמרי הפרק האהוב עלי עד כה-