my mafia

לורנזו_22

היא אמרה לי שאני יצטער על זה.
אבל למה היא צריכה לסבול בשביל זה.
אני אוהב אותה כמו שבחיים לא אהבתי.
''היי קטנה'' אמרתי לאחר שפתחה לאט את העינייה.
''לורנזו?''
''כן?''
''אני צריכה את אח שלי'' היא אמרה מנסה להתרומם.
''אני יניח אותך בבית עוד שעה.. קודם תתאוששי''
''יודעת מה? מחר את ישנה פה'' הוספתי, מחרתיים יש לה יומולדת ואני חייב לעשות לה משהו.

''מה?!'' היא אמרה מופתעת.
''מה מה אני צריך אותך איתי'' אמרתי מלטף את פנייה היפות.
''אתה? צריך? אותי? אתה צריך מישהו בכלל?'' היא אמרה ואת האמת זה מה שאני משדר אבל אם האחים שלי לא היו איתי לא הייתי שורד ומאז שהכרתי אותה אני גם לא הייתי שורד בלעדייה.
''כן אני צריך אותך '' אמרתי מסתכל אל עינייה.

''אני אוהבת אותך לורנזו'' היא אמרה והרגשתי כאילו אלוהים חיבק אותי.
נכנסנו לנשיקה עמוקה ולא התנתקנו.

התנתקנו ברגע שלורי פתחה את הדלת.
''אופס'' קולה של לורי נשמע
''מה את צריכה לורי'' השבתי
שלחו לה בדיוק הודעה שהועלתה חיוך על פניה.
''לורי?''
''כן מה!?'' היא ענתה בבהלה.
''מה רצית?''
''יש לנו משהו חדש שהשגנו על ציאו רוצה לבוא לראות?''

הסתכלתי ישר על אמילי.
כי אני יודע שהיא שונאת את זה.
אני יודע שהיא מתעבת את זה.
אני יודע שזה מגעיל אותה.
אני יודע שזה מאכזב אותה.
אבל בלי זה אני נשבר.

''מה אתה מסתכל עליי כאילו אני היומן תוכניות שלך'' היא אמרה
''את תסתדרי?''
''הסתדרתי לפני שהכרתי אותך אני אסתדר גם בלעדייך'' היא אמרה כעקיצה זה היה לי ברור וניסתה לקום מהמיטה.
קמתי בזריזות והחזרתי אותה לשכב.
''שיהיה לך ברור זה שאני הולך זה לא אומר שגם את הולכת'' אמרתי

''רגע רגע...שאני אבין נכון...אתה הולך לענות אנשים להתעלל בהם להרוג אותם לרצוח אותם וליהנות מזה כאילו זה נורמאלי...ואני צריכה להיות תקועה בבית של פסיכופט כמו איזה כלב?! אז אתה טועה'' היא אמרה מתרוממת לוקחת את התיק שלה ובאה לצאת מהחדר.
היא חיכתה שלורי תזוז כי היא עדיין עמדה בכניסה של החדר בשוק.

סימנתי ללורי לצאת ולסגור את הדלת
''אמילי'' אמרתי
''מה אתה רוצה'' השיבה
''אותך''
''רצון זה דבר טוב לא תמיד מקבלים את מה שרוצים'' אמרה
''אני תמיד מקבל מה שאני רוצה'' אמרתי מקרב אותה אליי מהמותן.