ג'ייסון
עמדתי מחוץ לדלת השירותים, נשענתי על הקיר ושילבתי את ידיי. בפועל רציתי לצעוד בחדר סחור סחור, הלוך חזור ולפרוק את המתח שנבנה בגופי, אך שנים של עבודה בקור רוח מוחלט עשו את שלהם. נותרתי במקומי, אם כי בקוצר רוח חריג.
דקה שלמה חלפה ולא שמעתי מילה מהיילי, שהסתגרה בתוך השירותים עם בדיקת ההריון שקניתי לה. כשחזרתי עם הבדיקה הייתי בטוח שאמצא אותה ישנה. השעה הייתה כמעט חמש לפנות בוקר והיילי אהבה לישון כמו שאני להטעין את הרובה המקוצר בכדורים.
"היילי," שמעתי את הדאגה הברורה בקולי. "את בסדר?"
שני רגעים מורטי עצבים חלפו עד שהשיבה. "כן, יש לי הרבה פיפי, לא עשיתי משמונה בערב."
לסתי התהדקה. נעמדתי מול הדלת וסגרתי את אגרופי. היה לי ברור שהיא משקרת גם אם לא הייתי שומע שאין שום צליל או רחש בשירותים. יכולתי לקרוא את נימתה בדיוק כפי שיכולתי לקרוא שלט חוצות זוהר. למה היא שיקרה? משהו לא בסדר בבדיקה או שיש בעיה אחרת?
"תני לי להיכנס." לא ביקשתי. הדאגה הכריעה אותי וידעתי שחמש שניות הן הזמן הקצוב עד הרגע שאפרוץ את הדלת ואהרוס אותה.
"תפסיק עם הכבאות כבר ג'יי, חשבתי ששנינו מבינים שאתה שוטר ימ"מ." למרות ההערה המשעשעת שמעתי משהו שכמעט הביא אותי לקצה גבול היכולת להמשיך לעמוד בחוסר מעש. עצב. קולה היה כבוי וחסר צבע.
"אם את לא רוצה שאשבור את הדלת ואבדוק מה קורה לך, תצטרכי לתאר לי מילולית מה קרה לך. אני רוצה לראות אותך, צאי כבר."
היא קיללה בשקט, חשבה שלא שמעתי אבל שמעתי כל נשימה וכל רחש של גופה כשנע בתוך התא. התכוונתי לפרוץ את הדלת, לא באלימות כדי לא לפגוע בה בטעות אם עמדה קרוב מידי, אך הנעילה השתחררה בקול קליק והיילי עמדה מולי כשפניה נפולות ואבלות. ליבי פרפר והתכווץ בכאב. היא הרימה את בדיקת ההריון המציגה פס אחד וכיתוב דיגיטלי 'לא בהריון'.
דמעות עמדו בעיניה והכאיבו לי פיזית כמו דקירת סכין. משכתי אותה אליי, עטפתי אותה בזרועותיי ושלפתי את הבדיקה מידיה.
"בבקשה אל תבכי, מלאך שלי," לחשתי בתחינה, ולעולם איני מתחנן, רק היילי יכלה להכניע אותי על כל שני המטרים שלי. "זה לא משנה, רק התחלנו לנסות. יש לנו את כל החיים."
"אולי הגוף שלי לא יכול להיכנס להריון שוב אחרי מה שקרה. אחרי הגרידה," אמרה בדמעות.
"לא. הגוף שלך מושלם, בדיוק כמו הלב שלך." ליבה היו הסיבה היחידה שאהבתי את החיים האלה. היא הרימה אליי זוג עיניים כחולות שיכלו לזרוק אותי מעבר לקצה בכל פעם בלי מאמץ. "איכזבתי אותך שוב, ג'יי. לא יכולתי לשמור על הילד שלנו ברחם שלי ועכשיו אני לא מסוגלת לגדל בתוכי ילד בכלל."
אחזתי את פניה בשתי ידיי. "אל תדברי שטויות, גם אם זה התחביב המועדף עלייך. לא אכפת לי כמה זמן ייקח לנו, זה לא משנה, כי יש לי אותך – ואת כל מה שאני צריך בעולם הזה."
"זה מטופש לבכות, אני יודעת. רק נפטרתי מההתקן המגעיל הזה. לא ציפיתי להיכנס להריון עכשיו, אבל כשחשבת שאני בהריון העיניים שלך זרחו, ידעתי כמה אתה רוצה את זה. אני רוצה לעשות אותך מאושר כמו שאתה עושה אותי מאושרת בכל יום," אגרופיה הקטנים התהדקו על חולצתי, "אני רוצה להיות מספיק טובה בשבילך אחרי כל הצרות שעשיתי לך, ויותר מכל דבר אחר אני לא מספיקה לחלום על המשפחה שנקים. אני יודעת שאמרתי לך שוב ושוב שאני לא רוצה למהר יותר מידי ולא אכפת לי לא להיקלט בגלל הלימודים, אבל אני רוצה להיות בהריון, אני רוצה את הילד שלך."
רכנתי ונישקתי את שפתיה הרכות והממכרות כמו הסמים שמעולם לא צרכתי. לא צריך לצרוך סמים כדי לדעת שככה בדיוק מרגישים כשמכורים. "תקבלי את הילדים שלי, לא אחד ולא שניים. תלדי אותם עוד ועוד עד שתתחנני שאפסיק להכניס אותך להריון כבר," חייכתי כמו שד וניצוץ חם נדלק בעיניה. היא צחקה למרות הדמעות בעיניה והלב שלי חזר למקומו. "אני רוצה חמישה."
היא מצמצה בבלבול. "חמישה?"
"חמישה ילדים."
פניה האדימו כמו האודם שאהבה לשים כשיצאה למסיבות הארורות שלה. "אתה צוחק." פיה נפער כשנותרתי רציני כמו המוות. "ג'ייסון! אני רוצה שניים וזהו, מה פתאום חמישה?!"
"חמישה שיקבלו חצי ממני וחצי ממך. תחשבי על השילוב הזה," לחשתי והצמדתי אותה לקיר. הרעב כלפיה כמעט כילה אותי. אהבתי את האופן שבו גופה הקטן נבלע לתוך גופי הגדול כמו שני חלקי פאזל שנועדו לחבור בשלמות. שלמות אלוהית. היא שאפה אוויר בחדות ועיניה הזדגגו כשהפליגה בדמיון בעקבות דבריי.
"נכון שאני הכי טובה בעולם, אבל אם הילדים שלנו יהיו מופרעים כמוני תצטרך לעבוד קשה כדי לשמור על כולנו. נהיה שישה!" היא נשכה את שפתיה והבליעה חיוך של התרגשות מוחלטת. אמנם הבדיקה דיווחה שהיא לא בהריון, אבל לא הייתי כל כך בטוח שהבדיקה דייקה. לא אמרתי דבר כי ידעתי שאם אטעה בתחושת הבטן שלי לא אני זה שיפגע, היילי שלי תיפגע והעדפתי לצפות בעולם נשרף לפני שאגרום לה להרגיש רע או חסרת ערך.
"מה? למה אתה בוהה בי?" שאלה בפליאה.
"אני לא יכול להפסיק לבהות בך, במיוחד כשאת מחייכת. חשבתי שהתרגלת." היא כרכה את ידיה סביבי בסיפוק עילאי וטיפסה על קצות אצבעותיה, התאמצה להגיע לשפתיי ולנשק אותי. כמעט טרפתי אותה חיה. "מממ. בואי נבדוק כמה פעמים אני צריך לגמור בפנים כדי שתיכנסי להריון," חטפתי אותה על כתפי, אבל לא זרקתי אותה על המיטה בפראות גם אם רציתי. רציתי מאוד. הנחתי אותה בעדינות. אם שמרתי עליה כמו האוצר הכי גדול שלי עד עכשיו, אשמור עליה כמו פסיכופט כשהיא בהריון, ובהחלט לא הייתי בטוח שהיא לא. נישקתי את המחשוף המטריף שהציג שדיים עגולים יפהפיים ופתחתי את כפתורי הפיג'מה הורודה לקול גניחותיה המתלהטות.
"אנחנו לא יכולים לעשות סקס, ג'ייסון פאקינג רוסו."
הרמתי את ראשי וזקפתי גבה. "מצטער, אני לא מבין את התחביר של המשפט הזה," נישקתי אותה בבטנה, החלקתי את לשוני על עורה. פטמותיה הזדקרו ועורה נעמד בתשוקה פראית.
"ג'יי!" גנחה כמעט בייאוש ואחזה את הפיג'מה, מונעת ממני להפשיט אותה. נהמתי והתרוממתי מעליה בתסכול קטלני, שתי זרועותיי מתוחות משני צידי ראשה. "אם זו הדרך שלך לגרום לי להשמיד עוד בגד שלך – "
"אלוהים," התנשמה והביטה בעיניי כמשותקת, "קבענו עם לילי ודרייק, זוכר? הסיור המטופש מתחיל עוד פחות משעה ועוד לא התקלחתי, עוד לא אכלתי."
"נתקלח ביחד ואז נאכל מה שתרצי אחרי שאוכל את הכוס שלך."
שפתיה נפשקו בתאווה טהורה ולא מעובדת. כל רעיון להתנגדות נשטף ממנה וכל מה שנשאר היה מבט בוער ופאקינג מחרמן. האישה הזו הוציאה אותי מדעתי. לקחתי אותה למקלחת, הפשטתי אותה, נישקתי כל סנטימטר שחשפתי. היא התמסרה וכשהגעתי אל בין רגליה אנקותיה הפכו לצרחות. הדבקתי את הציצים שלה לדופן המקלחון, פתחתי את הדוש והמשכתי לנשק אותה ולהחליק את ידיי על גופה העירום בעודי הולם לתוכה ומרטיט את גופה עם כל חדירה. ידעתי שסקס לא יכול לפגוע בהריון תיאורטית, אבל עדיין נהגתי בה בעדינות יחסית. יחסית או לא, היא לא הפסיקה לצעוק כשגמרה שוב ושוב, מתהדקת על הזין שלי בחוזקה שסחטה את הזרע שלי. קברתי את עצמי עמוק בתוכה וגמרתי בעוצמה משכרת. הכיתי בישבנה. "אם לא היית בהריון עד עכשיו זה כבר יפתור את הבעיה."
היא יבבה, כמעט נפלה מרגליה אבל אחזתי בה. טיפלתי בה, סיבנתי את גופה, ניגבתי אותה והחזרתי את גופה הסחוט למיטה. "תחזרי לישון. אני אשלח ללילי הודעה שאת חולה."
היא התכרבלה בתוך השמיכות כמו חתלתול. "היא תענה שאם המחלה לא תהרוג אותי היא כן. לא יפה להבריז לה. אני חייבת ללכת, היא שריינה לנו מקום לפני יותר מחודשיים, זה טיול מבוקש."
ליטפתי את שערה ונישקתי את מצחה. "את סחוטה מעייפות, היילי שלי. לכי לישון, היא תצטרך להיות חזקה ולהתמודד."
"לא, אני בסדר, באמת." היא יצאה מהמיטה והתנודדה, מיהרתי לאחוז במותניה ולהביט בפניה בדאגה.
"את לא בסדר ולא יוצאת ככה, חבל על הויכוח."
"אשתה קפה, אם עדיין אהיה גמורה לא נלך אבל אם ארגיש טוב, נלך. מה אתה אומר, אדוני השוטר?"
נדתי בראשי. הילדה תמיד תישאר חסר תקנה, לא משנה כמה פעמים אנסה לחדיר הגיון לתוך הראש היפה והמעופף שלה. נאנחתי והנהנתי פעם אחת בקשיחות. לא היה טעם להיאבק באישה הזאת, במילא היא תמיד סחטה ממני כל מה שהיא רצתה.
