היילי
חפפתי את שערי בעצלתיים ושרתי לעצמי תחת זרם המים. ברקע לילי התלוננה בשטף חם יותר ממי הדוש איזה משהו לגבי המרצה שהתנכל לה. אולי לא הייתי חברה לתפארת כי לא השתתפתי במסע ההכפשה שלה עליו, אבל חשבתי שהורדת כמה נקודות בעבודת הסמינר בגלל ניסוח לא ברור זה לא ביל דיל. טוב, על מי ניסיתי לעבוד? כל נקודה שהורידו לי הטרידה אותי, הרי אני ולילי לא התחברנו סתם מילדות. שתינו היינו חרשניות. אלא שבניגוד לג׳ינג׳ית שלי, לא המצאתי תיאוריות למה המרצה מתנכל לי. החיים לימדו אותי יפה מאוד מהי התנכלות, סבלתי ממנה מהאנשים הקרובים אליי ביותר. דם מדמי.
״היילי, את מקשיבה לי?״ קולה הנרגן של לילי החזיר אותי לתא המקלחת המפנק. לאחרונה ראשי חובר לעפיפון ושייט בלי מטוס קצת יותר מידי.
״כן, אני שומעת אותך. את צודקת, הוא ממש בן זונה. זו לא עבודה בלשון, אבל אני לא חושבת שהוא מתנכל לך. הוא סתם אידיוט. יש כמוהו בערימות בכל קמפוס.״ משכתי בכתפיי כאילו יכלה לראות והעברתי את אצבעותיי המרוחות בקונדישינר דרך שערי. היה לו את הריח היחיד שאהבתי - הריח שהחזיר את ג׳ייסון אליי אחרי שחשבתי שאיבדתי אותו לנצח.
אבל הוא היה כאן איתי והגשים לי בכל יום את החלומות שלא העזתי לחלום. ולא, לא דיברתי על החלומות הגדולים והמפוצצים. דיברתי על הדברים הקטנים שהוא עשה בשבילי ביום יום ופוצצו את ליבי באושר. כמו למשל הפעם שהתקררתי והוא ביטל את המשמרת שלו.
את הפאקינג משמרת שלו.
כדי לטפל בי. ג׳ייסון לעולם לא מבטל משמרות. הוא הלך וקנה לי תרופה לצינון כי לא היה לנו בבית. הגבר הזה אף פעם לא חולה, ככה שלא הופתעתי שאפילו אקמול הוא לא מחזיק. החולי לא הפריע לו לפשק את הרגליים שלי באותו הלילה ולרדת לי כאילו הכוס שלי הוא הסעודה האחרונה בחייו. יכולתי להישבע שהרגשתי טוב יותר ביום למחרת, ולא הודות לתרופה.
״מה, לא הקשבת לי בחצי שעה האחרונה? אוף, היילי, סיפרתי לך בדיוק למה אני בטוחה שהוא מתנכל לי.״
״הקשבתי, הקשבתי, לילזי. אבל אם הוא מתנכל איך את מסבירה את האיי-פלוס שקיבלת בעבודה הקודמת?״
דממה השתררה על הקו.
המים החמים התחלפו בשנייה בקיפאון מחריד שלא יבייש את המיזוג באנטרטיקה. החנקתי צווחה וקימרתי את גבי החוצה מהמים, נדבקתי לזכוכית, כולי מתנשפת והמומה.
״וואט דה פאדג׳? את בסדר?״ לילי שאלה.
״ג׳יי! אני אהרוג אותך!״ טרקתי את הברז. ״גמרת את המים החמים!״
״לשם שינוי הוא לא גמר אותך, תגידי תודה.״ לילי מלמלה.
״שתקי, לילז, את לא עוזרת! ג׳ייסון פאקינג רוסו, אני קופאת מקור, יכולת לפחות להזהיר אותי ש - ״
צליל פתיחת מנעול נשמע והגבר החתיך ביותר ביקום דחף את הדלת, קשוח כמו גיהינום לוהט במיוחד. בלי חולצה. הוא הביט בעיניי ואז גלש לאורך גופי, מבטו מטפטף כמו לבה מבעבעת. האש התפשטה בעורקיי וחסמה את מיתרי הקול שלי. חיוך מרושע נפרש על שפתיו וזה הספיק כדי לייבש את גרוני ולהרטיב את הכוס האומלל שלי.
״חשבתי שצעקת משהו על להרוג אותי.״ הוא השעין את זרועו המשורטטת לפרטי פרטים עך המשקוף. ״כאילו לא הרגת אותי כבר מיליון פעמים. זה נס ששרדתי עד עכשיו.״ ניצוץ לוהט שרף את יערות העד שבעיניו.
צחקקתי והחלטתי להתגרות בו כמו שלא עשיתי מעולם.
״מגיעה לך מדליה על כך שאתה סובל אותה בכל יום.״ לילי ציינה בעליצות.
״באמת איך אתה סובל אותי, ג׳יי?״ הבטתי בו בערמומיות ולחצתי על השדיים שלי. קצף נערם עליהן וזלג מהפטמות שלי. ״מגיעה לך אות גבורה...״ הסתובבתי והחלקתי את ידיי לאורך גבי ועל פלחי ישבני, אחזתי בהם בחוזקה עד שהעור האדים על פי סימני האצבעות שלי, חיוכי מתרחב.
עיניו התמקדו ברווח שבין הפלחים. הניצוץ בעיניו הפך לאש הגיהינום. הוא הוא התנתק מהמשקוף וסגר את הדלת אחריו.
בלעתי את רוקי.
״לילי, אולי תרצי לנתק עכשיו.״ הוא העיר ברצינות מוות, גופו המפוסל ביד אלוהים תופס את כל החלל. ידו נסגרה על מכנסי הטרנינג שלו והפשילה אותם.
אוי, אלוהים, אלוהים, אלוהים.
״אמ, כן, נראה לי ששמעתי את קורי קורא לי. אממ, ביי - ״ היא ניתקה בסערה, אבל הסערה שלי רק התחילה.
הוא נעמד מול קיר המקלחון וסקר את גופי מעלה ומטה.
״אני מבין שאת נחושה לגמור את השפיות שלי, גברת רוסו.״ בקצה נימתו שמעתי את הטירוף. טיילתי על גופו עם עיניי, התענגתי, כמעט גרגרתי על שרירי בטנו. הגעתי לזקפתו בתוך הבוקסר וכמעט נפלתי על ברכיי והתחננתי שינעץ את הזין שלו בתוך הפה שלי ואז עמוק כמה שיותר לתוך הכוס שלי.
״זה רק הוגן אחרי שהטרפת את השפיות שלי כל החיים, ובפרט מגיל שלוש עשרה, דוד.״
״שלוש עשרה?״ זה הפתיע אותו.
הסתכלתי עמוק בעיניו, תשוקה וכאב מתערבלים בבטני.
״פינטזתי עלייך מגיל שלוש עשרה. אני זוכרת את היום שהבנתי את זה. באת לאסוף אותי מהבריכה ביום הראשון של הקיץ. בדיוק חזרת מגלישה. הלב שלי נקרע מהמקום כשראיתי אותך. לא חלמתי שתסתכל עליי, ולא הסתכלת. היית בן עשרים, במרחק שנות אור ממני, בלתי נגיש, לא בר השגה מכל בחינה בעולם.״ יכולתי לבכות מכובד הזכרון. מהתחושה של שברון הלב שנשבר בכל יום מחדש.
הוא פתח את המקלחון ועטף אותי, אפילו לא התפשט לגמרי. מצאתי מקלט בזרועותיו, מקום בטוח מפני כל הסערות שהחיים המטירו. הרגשתי שייכת כמו שלא הרגשתי מעולם בשום מקום, גם לא בבית - כי הוא תמיד היה הבית.
״לא היה לי מושג.״ הרכות בקולו התבטאה גם בנשיקה שנשק לשערי. הוא הצמיד את גופי אליו, מעורר אותי בפראות גם כשכאב לי.
״וטוב שכך. הייתי מסבכת אותך בצרות צרורות אם הרומן שלנו היה מתחיל אז.״
הוא צחק, צחוקו עמוק ומחוספס, ממכר כל כך.
״היית ילדונת. רציתי שתהיה לך ילדות. הילדות שלא הייתה לי.״ הוא הושיט את ידו ופתח את המים. הם ירדו עלינו קפואים כקרחונים וסחטו את האוויר מריאותיי באנחה. מיד אחר כך הם הפכו חמים, כמעט רותחים ושטפו את שנינו.
הוא זקף את ראשי מעט מחוץ לזרם המים.
״ואולי גם רציתי להמשיך להתכחש לעובדה שתגדלי יום אחד ולא אוכל להתמודד עם הרגשות שיהיו לי כלפייך.״
המילים איבנו אותי לרצפה.
״אל תסתכלי עליי ככה. את יודעת שעזבתי בגללך. לא רציתי לראות אותך מתמסרת לגבר אחר. היית שלי,״ סינן ורכן לשפתיי ברעב חסר תחתית.
התנשפתי וליטפתי את החזה שלו. הוא נישק אותי כל כך טוב, בתשוקה עמוקה מבטן האדמה, ופער בור של הזדקקות בין רגליי.
״אתה צריך להודות לי שהתחלתי איתך בכל הזדמנות עד שנכנעת לאהבה שלנו.״ רציתי לחייך, אבל הוא הכניס את הפטמה שלי לפה שלו וליקק אותה במעגליות. הרווח בין רגליי התכווץ והגיר את נוזל האהבה שלי על ירכיי. הוא התערבב עם המים הזורמים.
״אני יכול לחשוב על כמה דרכים להודות לך, מיס רוסו.״ הוא מצץ לי את הציצי וטלטל אותו עם לשונו. ״תיצמדי לקיר, תרכני ותרימי את האגן.״
פאק. הוא עומד לזיין אותי חזק על הקיר הזה. האוויר התלהט והפך כבד לנשימה.
נצמדתי לקיר, כרעתי והנפתי את האגן מעלה באיטיות, עיניי בוחנות אותו כשהצגתי לו את הכוס שלי. ראיתי את העונג המלוכלך שהאקט הסב לו.
״תפשקי את הרגליים.״
פתחתי אותן למענו בלהיטות, רעדתי מהצורך שייגע בי.
״תניחי את האצבעות על השפתיים שלך ותפשקי.״ הורה בכוחנות אלוהית. יכולתי לגמור רק מהפקודה שדרשה שאעשה את אחד הדברים הכי מלוכלכים אי פעם. התנשמתי בכבדות והנחתי את אצבעותיי על השפתיים התחתונות. עצמתי את עיניי ופישקתי, רציתי אותו כל כך שגופי שרף. הנעתי את האגן בתנועות מעגליות, הנחתי לנוזליי לזלוג על ירכיי יחד עם המים. הוא ירד על ברכיו בפניי. קימרתי את גופי, כל גופי רוטט בציפייה רותחת. הוא העביר את לשונו לאורך הכוס שלי, פוגע בכל הנקודות שגרמו לי לצעוק. ברגע שצעקתי הוא החדיר את לשונו כל דרך לתוך הכוס שלי בפראות אלוהית. גנחתי ונהמתי, כמעט השתוללתי אבל רגליי רעדו.
הלשון של ג׳ייסון בתוכי הייתה גן עדן של הנאה מטונפת וטהורה בו זמנית.
הוא ליקק אותי שוב, הצליל הרטוב מחרמן אותי עד הגרעין שלי.
״תזייני את הלשון שלי, היילי שלי. תלכלכי את הפנים שלי עד שתתפוצצי עליהם.״
כן, אלוהים - כן!
לא נזקקתי לעידוד נוסף, הנפתי את התחת שלי ביבבה והטחתי אותו על הלשון שלו שנכנסה בשיוק בין רגליי.
״פאק!״
פישקתי רחב יותר והטחתי שוב חזק יותר, ברעבתנות, בחמדנות, לשונו הפולשת ויוצאת מסבה לי פיצוצים של עונג. צלילי ישבני המכה בפניו הגבריות הפך למרכז עולמי הבוער.
״את רוצה את האצבעות שלי?״
״אההה, כן, כן, כן.״
אצבעותיו נעו על הדגדגן שלי, שפשפו באיטיות מדהימה ששיחררה ממני קולות שבקעו מעומק בטני. הן החליקו לאורך הרטיבות ופלשו לתוכי בלי רחמים, בדומיננטיות מתפרצת. צרחתי כששפתיו מצאו את הדגדגן שלי ומצצו, ליקקו, שאבו אותי לפיו בזמן שאצבעותיו זיינו אותי חזק, בהארדקור. כל נעיצה, כל מציצה בנתה עונג מפלצתי בתחתית שלי. כמעט קפצתי מעלה ומטה, שדיי מקפצים בקצב האקט. גמרתי בפרץ חם וחזק, בצעקות, בטני התחתונה רוטטת ומרעידה את רגליי. הוא נהם והרכין אותי נמוך, אחז בשערי בדיוק באופן שפרם אותי לגורמים וזקפת האבן שלו ננעצה הישר בתוכי בעוצמה מטלטלת. קראתי לאלוהים אבל לא ביקשתי שיציל אותי מהגבר הזה. אין גאולה מג׳ייסון רוסו. הזין שלו פוצץ אותי עד אפס מקום, ולא משנה כמה פעמים נזדיין או נעשה אהבה, לא אצליח להכיל את כל הגודל שלו. הוא הצמיד אותי לקיר ולא השאיר לי טיפת מקום, דפק אותי כמו שרק הוא ידע.
״תחזיקי בשיש. חזק.״ ציווה כשיצאנו מהמקלחון והתנשקנו כמו זוג מטורפים. הוא נישק את השדיים שלי, שעלו וירדו במהירות - מול המראה. הצרתי את עיניי וגנחתי, לא עמדתי בזה. הוא ליקק את הפטמות שלי, כל כך חתיך שאי אפשר לשרוד אותו. ידו שיחקה בכוס שלי טוב מאי פעם.
״מספיק תודה בשבילך, היילי שלי?״ שאל בנימה לוהטת והחדיר שתי אצבעות.
״עוד!״ זעקתי ולחצתי את השיש, מפרקיי מלבינים. רגליי רעדו שוב, פחדתי שיקרסו. הוא נעץ אותן עוד ועוד ומצץ הפטמות בזמן שצפיתי דרך המראה. צעקתי והנעתי את האגן כאחוזת טירוף, פניי סמוקות, עיניי הכחולות נוצצות ושפתיי פשוקות ומשמיעות זעקות מתוקות. גמרתי בצעקות שוב וגפיי התרככו כחמאה.
כשסיימנו ג׳יי א אותי בזרועותיו ונשא אותי למיטה. הוא הניח אותי ברכות והלביש אותי, המס את ליבי לשלולית. כשסיים להתלבש גם הוא, הוא נישק אותי במרכז הפועם שלי בעדינות כובשת וממכרת.
״אולי זה יהיה הסקס שיכניס לתוכי תינוק.״ מלמלתי חצי מעולפת וצחקתי. מיד התחרטתי על מה שיצא לי מהפה, הסמקתי כמו עגבנייה והסבתי את מבטי מעליו.
״אני מצטערת. לא התכוונתי להישמע כל כך נואשת.״ גרוני נסגר.
הוא רכן מעליי, אחז בסנטרי והישיר איתי מבט מחשמל ומרטיט שעצר את עולמי מלכת.
״יש לך מושג כמה אני רוצה את זה? להקים משפחה איתך?״
עוצמת הרגש בעיניו שיתקה אותי.
ליבי לא עמד בו או באהבה שלי כלפיו, הוא קרס ופרפר כמו מטורף. אחזתי בפניו האהובות.
״אני כל כך פוחדת שהטבע יתנקם בי כי לא הצלחתי להחזיק את התינוק שלנו. אני יודעת שאין בזה הגיון, שזה נשמע כמו שטות אחת גדולה, אבל עמוק בפנים אני פוחדת שלא אוכל לשאת תינוק שוב לעולם כי הגוף שלי דפוק.״
הוא הרצין והשפיל את עיניו לשפתיי, הרחיק את שערי הדבוק למצחי.
״אם אשמע אותך מדברת על עצמך ככה שוב אזיין אותך כל כך הרבה פעמים שתתעברי עם רביעייה. תיזהרי במשאלות שלך... כי הן עומדות להתגשם.״
עיניי נפערו. התיישבתי במיטה ולטשתי עיניים כמו מטומטמת.
״מה?״
״בדיקות הדם שלך חזרו.״
ליבי הלם בחזי בעוצמה שפעמה בראשי.
״אתה מתכוון לספירת הדם שעשיתי כשהייתי חולה?״ שאלתי בשפתיים שבקושי הצילחו לנוע.
הוא הטה את פניו ההורסות כאילו שקל את המילים.
״אולי שתלתי שם עוד כמה בדיקות.״
פעימות ליבי הכפילו את המהירות.
״ע-על מה אתה מדבר?״
״ביקשתי מהרופאה שלך להוסיף בדיקת הריון בדם.״
ידיי עלו לפי ברעד. נדמה שהזמן נעצר.
״היילי רוסו...״
אני עומדת למות.
״את בהריון.״
לחצתי את ידיי על פי והחנקתי צעקה.
״אתה משקר - ״
אבל הוא צחק והרים אותי. הסתחררתי כמו שיכורה, כל תא בגופי איים להתפרק. אהבת חיי וגבר חלומותיי צחק וסיחרר אותי, אור זורח בעיניו כמו הזריחה הראשונה בחיי.
״את בהריון, שבוע שש. הייתה לך התעברות מאוחרת.״
לא יכולתי להאמין. לא יכולתי לעכל. נפלתי לתוך סלרור פנימי מוחלט.
״בהריון?״
״את עושה אותי הגבר המאושר ביותר בעולם, היילי.״ הוא הפך אותי עם גבי אליו, כף ידו החמה והגדולה גלשה... גלשה לבטן התחתונה שלי. הוא הניח אותה שם ונותר ככה, חומו חודר לבשרי... חודר ל...
נאנקתי.
״יהיה לנו תינוק?״ יהיה לי תינוק מג׳ייסון?
״פאק, כן.״ הוא סובב אותי שוב ואחז את פניי בשתי ידיו. דמעות של אושר זלגו מעיניי בשטף שהפך בן רגע ליפחות קרועות.
הוא הרים אותי והושיב על השידה, ידו מטיילת על עורפי.
״תסתכלי עליי.״
נדתי בראשי, לא יכולתי להירגע מהבכי.
״היילי.״
פקחתי עיניים רטובות מדמעות, כולי מתנשפת בפאניקה. שפתיו ירדו אליי כמו חלום שלא יכולתי להפסיק לחלום, נישקו אותי בעדינות, שדדו את ליבי וכבשו את נשמתי.
״את לא לבד כמו שהיית אז. יש לך אותי. אני כאן עכשיו - כאן לנצח. אני אשמור עליכם עם כל מה שיש לי, את מבינה את זה?״
הנהנתי והושטתי את ידיי. הוא לקח אותן ונישק את שתיהן בשפתיו המטריפות.
״אשמור עליכם. לנצח.״
