הפרק הוא פרק שירד בעריכה של הספר המודפס ובגלל הביקוש המטורף התווסף כפרק בונוס.
היילי
הנחתי את ידיי על דפנות השיש הקר של הכיור והחזקתי חזק, כל-כך חזק שפרקי אצבעותיי הפכו לבנים. אני מנסה להרגיע את ליבי הדוהר, הוא פועם במהירות האור ומזרים את הדם בכוח ועוצמה לכל אורכי ורוחבי. ההרגשה המתוקה והמשכרת נבעה בחלקה מהוויסקי החזק שבעלי הטרי השקה אותי מוקדם יותר הערב, אבל יותר מהוויסקי הייתינתונה להתרגשות לא נורמאלית מהמחשבה שהוא נמצא מעבר לדלת המקלחת. רציתי להיות איתו לבד מהרגע שראיתי אותו מחכה לי בקצה השביל הלבן, אחרי שלא ראיתי אותו ימים ארוכים כמו הנצח.
לפני עשרים דקות הספינה עגנה והאורחים נטשו את הסיפון, משאירים אותנו ללילה החשוב ביותר בחיינו הזוגיים.
ליל הכלולות שלנו.
התנשמתי בכבדות והרמתי את מבטי מהשיש היוקרתי אל המראה העגולה והמודרנית התלויה על קיר מקלחת הסוויטה. זו הפעם השלישית שאני בוחנת את עצמי בדקות האחרונות. רציתי לוודא במיליון אחוזים שאני נראת טוב בשבילו. הבטתי בבואתי והסמקתי עד קצות אצבעותיי מהמראה שנגלה אליי. שערי נפל על פניי בגלים רכים ולחים ממי בריכה, כולו מבריק ומקושט בפנינים קטנטנות. האיפור המקצועי והעדין של החתונה לא זז למרות הצלילה, ריסיי כהים ורטובים. אני באמת צריכה לכתוב ביקורת טובה על המאפרת. לחיי וקצה אפי סמוקים מציפייה ולקינוח, הבגד הסקסי בטירוף שאני לובשת יושב עליי בדיוק מופתי, מדגיש כל אינץ' בגופי.
סגרתי את חלוק הסאטן הלבן והקצרצר מעל הבגד הסקסי בידיים מזיעות, לקחתי נשימה חנוקה שלא נכנסה כמו שצריך לגופי והנחתי את כפי על ידית הדלת. קצב הלב שלי נסק והגיע לגבהים מסוכנים.
למרות שהפסדתי לו מוקדם יותר בבריכה, הרגשתי כמו המנצחת של כל הזמנים הלילה. זכיתי היום במשהו שהוגדר כבלתי אפשרי עבורי כל החיים. יצאתי אל הסוויטה המפנקת. כל החדר רוצף בפרקט חם, המיטה במרכז החדר עגולה, ענקית ומזמינה, לצידה עמד ג'קוזי ענק לשניים שהעלה אדים מהמים המהבילים והמבעבעים. היו שם שוקולדים, שמפניה ועוגיות מקרון, שטיח פלאפי, שני חלוקים תלויים, אבל רק דבר אחד משך את עיניי ובכל הכוח.
נשאתי את עיניי אל הגבר החלומי ששם עליי טבעת הלילה ונשבע לאהוב, להגן ולדאוג לכל מחסורי ואושרי, לא עד שהמוות יפריד בנינו, אלא עד הנצח ומעבר לו. הוא עמד כשגבו נטול החולצה והשרירי לפרטי פרטים מופנה אליי. בחנתי אותו ברעב. הוא מזג כמה שוטים של וויסקי לתוך כוסות. אם לשפוט על פיהיד המטריפה והשזופה שמזגה את המשקה ביציבות מופתית כמו יסודות של גורד שחקים, הוא לא מחוק מהחיים, אבל תהיתי אם הוא שיכור. המחשבה עליו שיכור הדליקה אותי, הייתי רוצה לנסות לשלוט בסקס רק פעם אחת לשם שינוי, וכל עוד הוא לא שיכור זה אפשרי באותה המידה כמו טיול בגלקסיה המקבילה.
"בואי אליי, היילי." הוא ציווה בקול נמוך, שליו ומוחלט, אבל שמעתי תת-טון פראי, כמו חית טרף אימתנית שמחכה בין העשב לרגע המתאים להסתער. הדהים אותי איך הוא פשוט יודע שאני שם, מאחוריו, נועצת בו מבטים מורעבים. הוא הרגיש אותי. רגליי הגיבו לו ונעו מעצמן, גופי ציית מהליבה שלי, מקרקעית הקיום שלי. זה חוק ברזל של הטבע – הוא יקרא ואני אענה. גם מהקצה השני של העולם אני אמצא אותו, אני אבוא אליו. והוא? הוא אפילו לא צריך שאני אקרא לו. הוא יודע מתי אני זקוקה לו ותמיד יבוא בשבילי, הוא אמר את זה במילים והוכיח זאת במעשים כל-כך הרבה פעמים שהלב שלי לא עומד בזה.
כרכתי את זרועותיי סביב הבטן החזקה שלו. הנחתי לעצמי לאהוב אותו בכוח מרסק שפירק את העצמות שלי ושמתי את הלחי על שרירי גבו. מקצב ליבו האיטי, היציב והסדיר מילא את עולמי מיידית באלף הבטחות חסרות שם. הלב הפועם הזה היה מאז, מתמיד ולנצח העולם שלי.
