היילי
ג'ייסון אחז בידי והוביל אותי לאורך הכרמים היפהפיים והציוריים. סביבינו הרי קליפורניה כוסו במעטה מיסטי של עננים וערפל. בכל פעם שהצליחה קרן שמש לחדור הרגשתי כאילו חזיתי בהתגלות אלוהית. חבל שלא הרגשתי מבורכת, בלשון המעטה. כל הבוקר צעדנו עם לילי וקורי בשמורות טבע ונחלים עד שריאותיי שרפו ורגליי רעדו. ראינו חיות בר מהסוג שהעדפתי לראות מבעד למסך טלוויזיה, ורק העובדה שג'ייסון היה חמוש באקדח האהוב מווגאס מנעה ממני לברוח לצד השני.
יאמר לזכותי שלא התלוננתי בכלל, אף שרציתי להתלונן בצרורות ארוכות יותר משרשרת כדורי מאג. הסיבה היחידה שסתמתי את הפה הייתה, ובכן, אמ, הגבר הגבוה והרחב שזכה לכינוי המופלא בעלי. הוא חצה את המסלולים התלולים בקלות מגוכחת כאילו מדובר בשדרה בקניון, בין זארה להייץ' אנד אם, ונראה לי שהוא דווקא נהנה. לא התכוונתי להרוס לו, אם כי חשדתי בעל טבעיותו יותר מאי פעם. הוא בקושי הזיע. זה בפני עצמו היה דבר מצער, בייחוד כשהתחמש הבוקר בנוסף לאקדח גם בכנסיים קצרים של נייקי שגילו ארבע ראשי לתפארת אומה וטי שירט לבנה שנדבקה לו לשרירים כמו נס חג המולד הפרטי שלי. לעומתו אני הזעתי אפילו מהשפתיים, ולא דיברתי על השפתיים בפרצוף שלי. זה לא היה כיף. היה לי חם והיה לי קר. התנשפתי בקוצר נשימה כאילו טיפסתי על הר האוורסט. אם הייתה לי בושה, זה היה השלב שבו היא הייתה מרימה את הראש ומכריזה על קיומה. עקבתי אחרי הג'ינג'ת העליצה שסחבה אותי הנה וקראה לי בעידוד מהמייל השלם שהפריד בנינו, אי שם מלפנים. אפילו היא לא התקשתה ללכת, והילדה בקושי הרימה את הטוסיק מהכיסא מתחילת שנת הלימודים. זה היה מוזר. דווקא אני ששמרתי על כושר מאז שעברנו לקליפורניה השמשית קרטעתי כמו פיאט קובנית שעברה מחזור בהוואנה.
"תיזהרי, יש כאן בור," ג'ייסון עצר וקטע את שטף מחשבותיי. הוא הרים אותי ממותניי והניח אותי בצד השני בבטחה.
"חבל שלא נתת לי ליפול, ג'יי. אולי הייתי מגיעה לארץ עוץ ודופקת שורה או שתיים עם החתול הזה שנעלם, לא זוכרת איך קוראים לו. זה בטוח מעניין יותר מהטרק הזה."
ניצוץ התעורר בעיניו הירוקות.
"אני מזכיר לך שאת זו שהתעקשה לצאת לטיול הזה, גברת רוסו."
"איפה רוח העידוד שלך, שוטר מרושע? רואה את הג'ינג'ית הזאת שם," הצבעתי, "המעצבנת שלא מפסיקה לקשקש על הקמת הכרמים הראשונים בקליפורניה? לא רציתי לאכזב אותה."
וגם אותך לא.
"כל זה," סובבתי את האצבע, "היה הרעיון שלה. אתה יודע שאני מעדיפה לשרוף את הזמן הפנוי שלי במועדונים שיסבכו אותי בצרות." חייכתי מאוזן לאוזן בערמומיות.
"את מוכנה להפסיק לתלונן?" לילי צעקה בלי להסתובב לאחור.
"שקט! את לא אמורה לשמוע אותי ממרחק אלף מיילים!"
