המתנקש פרק7

77 4 0
                                    

נ.מ אלכס
רצתי בין עצים וחיות
עובר לידיים במהירות
לא בטוח ממה אני בורח,או איפה אני

רק שניי דברים אני יודע,לא להסתובב לאחור,או לעצור

המשכתי לרוץ בחוסר ידיעה
במה שצופן לי העתיד,עד שראיתי שביל

זה הדבר היחיד שהיה מוביל אותי לאין שהוא,אז רצתי בו

עברתי כבר כמה עיקולים
ועדיין לא נגמר השביל
הרגשתי שעוד מעט יגמר לי כול האנרגיה,ומה שמאחורי יתפוס אותי

עמדתי לאבד את התקווה שנשארה
לי
עד שראיתי בית
וכול התקווה והאנרגיה שבו אלי בפרץ גדול,
שתוך דקה כבר הגעתי לבית
וסגרתי את הדלת מאחורי.

התנשפתי
מנסה להסדיר את נשמתי למצב תקין
אחריי כמה דקות אני מרים את ראשי ורואה את הבית

הוא היה נראה
מאוד מוכר מסיבה כול שהיא
הוא היה בינוני
הקירות והרצפה,היו מעץ
היה פינת אוכל,ומיטה קלאסית בפינה אחרת,ושרותים,שהיו להם דלת (איזה מזל)

הסתובבתי בבית
מנסה להבין מאיפה,הוא מוכר לי
עד שראיתי על המיטה תמונה הלכתי לעברה,והפכתי אותה כדי לראות מה יש בה.

הייה שם בחורה גבוה
שהייתה נראה בשנות השלושים לחייה,היה לה שיער בלונדיני ארוך ועניים חומות/כתומות
והיא חייך חיוך כובש וזוהר

ועמד לידה ילד
הוא היה נמוך,כנראה צעיר
היה לו שיער חום
ועין אחת באותו צבע חום,כמו עייניה של הנערה
והעין השנייה בצבע ירוק/כחול
וגם הוא חייך חיוך גדול,חושף שיניים

בהיתי בתמונה עוד כמה דקות
מנסה להבין מאיפה הם מוכרים
לי

לאחר מספר עוד דקות
נפלה עליי ההבנה
זה היה אני הילד...
זה הייתי אני מתי שהייתי יותר קטן
והבחורה הייתה אימי.

דמעות התחילו לזלוג במורד לחיי
שמרגע לרגע המהירות התגברה
והתגברה
התחלתי כבר ליבב,בכול רם
ונפלתי על הרצפה,בזמן שידי מחסות את פני

פתאום שמעתי רעש מוזר מכיוון הדלת
נבהלתי
"אולי יש מישהו בבית הזה"
מלמלתי בכול צרוד
ואז צעקתי

"יש כאן מישהו"
שאלתי כדי לבדה
שיש בבית עוד מישהו
אבל לא היה מענה
אז חשבתי שדמיינתי את הרעש
עד ששמעתי לחישה.

"אלכססס"
"מי זה?!?"
נבהלתי
"תעזוררר לייי"
המשיך הקול
"בבקשהההה"
המשיך

נבהלתי מאוד
מהקול המוזר גם שנראה שהוא בצרה
אז רציתי לנסות לעזור
"איפה אתה"
צעקתי
מנסה לאתר את מיקום הקול
"למעלההה"
ענה לי הקול המוזר

לא הבנתי מה זאת אומרת למעלה
עד שסמתי לב לדלת בתקרה

משכתי בחוט
ונפל משם סולם רעוע למראה

𝐭𝐡𝐞 𝐚𝐬𝐬𝐚𝐬𝐬𝐢𝐧/boyXboy Where stories live. Discover now