KOTLC kids - ילדי שומרת

❤️‍🩹פרק 11🥺

המשך של הפרק הקודם ——>

נ.מ דיאנה

התעוררתי בחדר שלי ותקפה אותי בחילה נוראית.
״הופה, הנסיכה התעוררה!״ קראה רו שצצה פתאום משום מקום מול שולחן העבודה שלי ליד החלון, ״מזל שהתעוררת חשבתי שאני אשאר לעשות בייביסיטר עוד הרבההההה זמן.״ התלוננה. ״אני לא צריכה בייביסיטר.״ אמרתי וגלגלתי עיניים. ״אולי את לא צריכה אבל היפיוף כאן צריך ועוד איך.״ היא זזה מעט וראיתי את קאי יושב על שולחן העבודה שלי עם מלא מחברות לצידו ועיפרון בידו ״היי דיאנה, שמח לראות אותך שוב״ הוא אמר וחייך, ״הוא נשאר כאן יומיים, עד שתתעוררי!!!״ רו אמרה ונאנחה בדרמתיות, ״איך אמא ואבא הסכימו לו להישאר??״ שאלתי את רו, ״זה בגלל שאבא שלך עשה את אותו הדבר עם אמא שלך באחת הפעמים שהיא כמעט-מתה. הוא נשאר איתה 3 ימים שלמים!! אם לא הייתי שולחת אותו הבייתה להתקלח הוא עוד היה הורג אותנו.״ היא התיישבה על הכורסא שליד החלון.
באתי לענות אבל פתאום הדלת נפתחה ופנים מוכרות נכנסו פנימה בחיוך ״אני יודע שבמשפחת פוסטר יש נטייה לכמעט-מוות, אבל בבקשה אל תתחילי גם את.״ אלווין צחק ווהבזיק כדורי אור מעל הראש לי, ובנוסף לבחילה נוסף לי כאב ראש. איזה יופי.
״כואב לך משהו? ולפני שאת אומרת לי לא, אני מזכיר לך שיש לי נסיון מההורים שלך אז אני יודע מתי לזהות שקר.״ אלווין התחיל לחטט בתיק השיקויים שלו. ״לא עמדתי לשקר, האמת שדי כואב לי הראש ויש לי בחילה״ התיישבתי במיטה בנסיון לא להתעלף שוב.
״ההורים שלך כול הזמן התעקשו שהם בסדר, פעם אחת פיץ פשוט נכנס לראש של קיף כדי לומר לי איך הוא הרגיש.״ הוא צחק הוציא 3 שיקויים: אחד בצבע לבן חלבי, אחד בצבע סגול לבנדר, ואחד ורוד חלבי. ״תשתי קודם אותו ואז את השניים האחרים״ הוא הושיט לי את השיקוי הורוד, שתיתי אותו במכה, בהיכרותי עם השיקויים של אלווין הם לא היו ממש ׳טעימים׳. היה לו טעם של מי ורדים מעורבב עם צמר גפן מתוק. הדלת של חדרי נפתחה שוב ואבא נכנס ״היי ילדונת, איך את מרגישה?״ הוא התיישב על קצה המיטה שלי וחייך את חיוכו המפורסם,
״יותר טוב עכשיו, תודה. איפה אמא?״ שאלתי והתיישבתי במיטה,
״ביאנה גררה אותה לאטלנטיס כדי לקנות בגדים ומה שזה לא יהיה...״
הוא גיחך וראה את קאי יושב ליד שולחן העבודה שלי, הוא חייך לעצמו, זה נראה כאילו היה בהתקף פלשבק. ״דיאנה אני... רוצה לדבר איתך ביחידות בבקשה.״ הוא אמר והסתכל לי בעיניים, רק אני הכרתי את המבט הזה בעיניו - גם אם הוא חייך, הוא היה רציני ביותר.
סימנתי לאחרים לצאת ואחרי שהם סגרו את הדלת הוא קם והתיישב לידי, ״דיאנה... מה קרה שם?״, ידעתי שהשאלה הזאת תבוא.
״הייתה שריפה בבית הספר אז נשמתי יותר מידי עשן וכנראה שהתעלפתי.״ טכנית.. זה לא היה שקר. זה פשוט לא כול האמת.
הוא חייך מעט ״את לא מספרת לי הכול, נכון?״, לא עניתי לו. השפלתי את מבטי ומוללתי את קצה השמיכה שלי, ״דיאנה, אני חושב שאת שוכחת שאת הבת שלי. תאמיני לי שאני הייתי בדיוק כמוך. לא הייתי מספר את כול האמת... אפילו עם אמא שלך" הוא גיחך כשראה שהרמתי את ראשי בסקרנות. ״אני יודעת, אמא אומרת שלמרות שאותך היא הכי אהבה, אתה זה שהכי עיצבן אותה וגרם לה לצרות מכולם ו-״
״אוקיי בסדר נראה לי שהבהרת את הנקודה.״ הוא מיהר לקטוע אותי והעביר יד בשיערו ובילגן אותו עוד יותר, וזה רק גרם לו להראה יותר טוב. האמת שההורים שלי הפסיקו להתבגר בגיל 25 בערך, ככה שזה נראה כאילו הם האחים הגדולים שלי.
הוא נאנח ״אחרי שקאי החזיר אותך הבייתה מעולפת, התקשרתי למנהל שלך כדי לבדוק מה קרה שם, הוא הסביר לי מה קרה ואמר שאחרי שעה הגיעו כמה חברי מועצה ותפסו שם את הפירוקינטיקאית שהציטה את השריפה, ארטמיס.״ ברגע שאמר את השם, הכול חזר לי ברגע, השיחה ששמעתי לפני שהתעלפתי, את המבט על פניה של קריסטינה, הכול. ״היא לא זאת שהציטה את השריפה!! זאת הייתה קריסטינה שרצתה לשים את האשמה על ארטמיס!! חייב להגיד את זה למועצה לפני ש-״, ״דיאנה אני מצטער אבל.. כבר מאוחר מידי עכשיו לדבר עם המועצה, אתמול המועצה התכנסה כבר כדי להחליט מה לעשות ו... הם שלחו אותה לאקסליום״, הנשימה שלי נעתקה ודמעות ירדו על פני, ״לא לא לא, זה לא יכול להיות!! זאת לא הייתה אשמתה!!! אבא אתה חייב להאמין לי!!״ אמרתי בוכה,
״אני מאמין לך דיאנה, אני תמיד האמין לך. אבל עכשיו כבר אין מה לעשות... אבל אני כאן בשבילך.״
אבא חיבק אותי ובכיתי על כתפו.