KOTLC kids - ילדי שומרת

😑פרק 5🔥

*מאוחר יותר באותו היום*
״אני לא מאמינה שמכול האנשים שפורקל יכל לצוות לי הוא ציוות לי דווקא אותו״ אמרתי לקאי שהצתרף גם למשימה, ״אני שומע אותך את יודעת״ אמר לורד קסיוס שעמד בשילוב ידיים מאחורי, התעלמתי ממנו.
״מה גרם לך להסכים לבוא? כאילו ברצינות, זה לא סוד שאנחנו לא סובלים אחד את השנייה-״ לורד קסיוס פתח את פיו כדי לענות, ״-ואל תנסה אפילו להסתיר את העובדה הזאת, אני מרגישה את הרגשות שלך עד לכאן והם לא מבשרים שמחה וחיבוב״ המשכתי.

קסיוס גילגל את עיניו בזלזול ומלמל משהו כמו - ״התפוח לא נפל רחוק מהעץ...״. קאי הסתכל עלינו וצחק ״דבר אחד בטוח, אף פעם לא משעמם איתכם״.
פורקל הביא לי גביש כחול שיזניק אותנו ישר לסנטרל פארק - ניו יורק. הלכתי לבית של אוֹן כדי להביא לו את התיליונים לבדיקה ואז התקבצנו אני קאי וקסיוס בחופי הנחמה וזינקנו לניו יורק.
״כמה זמן עוד נצתרך ללכת?״ קסיוס שאל, התעלמתי ממנו.
אחרי כמה דקות קאי דיבר ״הבגדים האנושיים האלה הם הכול חוץ מ נוחים, והמכנס הזה מוזר אבל דווקא די מגניב״ אמר ושם את ידיו בכיסים של הג׳ינס, הוא נראה עוד יותר מושך ככה. ״קוראים לזה ג׳ינס, אני מאוד אוהבת את המכנסיים האלה אבל בקיץ עדיף מכנסיי ג׳ינס קצרים כמו שאני לובשת, כי חם כאן בטירוף! אבל החולצה הזאת לא נוחה בשום צורה וחוץ מזה - היא ורודה!!״ אמרתי ביאוש, פחות התחברתי לצבע הוורוד והחולצה שלבשתי הייתה חולצת סטרפלס צמודה, זה מה שפורקל נתן לנו. ״אני דווקא חושב שזה די מתאים לך!״ קאי אמר בחיוך מתוק, זה לא שיפר את ההרגשה שלי.
הגענו לבסוף למקום שבו היו התיליונים כאשר הברבור השחור מצא אותם. ״תתחילו לחפש סימן למשהו חשוד״ אמרתי להם והתחלתי לחפש מסביב לשיחים. ״היי דיאה, אני לא יודע הרבה על עולם בני האדם הזה אבל אני די בטוח שזה לא אמור להיות כאן״ קאי אמר והצביע על משהו על הדשא מתחת לשיח. התקרבתי למקום וירדתי על הברכיים שלי כדי להסתכל מקרוב וראיתי, היה שם על הרצפה סימן שכאילו מישהו שרף דשא בשביל לצייר ציור של - שטן.
התנשמתי בהפתעה, ״מה זה?״ קאי שאל אותי ״זה סמל השטן, שָׂטָן הוא דמות מיתולוגית של רשע ומקטרג, המופיע בדתות שונות ומוזכר בתנ"ך, בברית החדשה ובקוראן. השטן מתואר בדרך כלל בדמות מלאך, שד, או אל. הוא אל הגיהינום והמוות״ הסברתי לקאי עדיין בוחנת את סמל השטן - כת השטן, ״את נשמעת כמו אוֹן כשהוא מדבר בשפת הטכנופת הלא מובנת שלו, אבל זה נשמע די מפחיד״ קאי אמר והתיישב קרוב אליי והתבונן גם הוא בסמל, ״זה נראה כמו כוכב״ קאי אמר, ״זה כת השטן, זה משהו אפל מאוד... אבל זה לא קיים! כנראה שמי שחטף את ההורים שלנו משתמש בשטן בתור שם קוד או כינוי.״
אמרתי והושטתי את היד שלי לגעת בסמל, דשא שרוף. ״זה מעשה ידיו של פירוקינטיקאי, אני בטוחה בזה״ אמרתי. ״והנה התחלנו... הנסתרים הספיקו לי!״ אמר קסיוס שבא מאחורינו, אני וקאי הסתכלנו עליו במבט של - שתוק.

*מאוחר יותר באותו הלילה*

ישבתי על מיטת חדר השינה שלי (החדר לשעבר של אבא שלי) ו דפדפתי ביומני הציור הישנים של אבא שלי כששמעתי דפיקה בדלת, ״מה כבר חזרת להציק? אולי תאמץ תחביב חדש? שמעתי ששחייה עם קראקנים זה מגניב, ואם יהיה לנו מזל אולי הם אפילו יאכלו אותך!״ קראתי לעבר הדלת לא מרימה את מבטי מהציורים (חשבתי שזה קסיוס שחזר להציק לי(ה.כ - מי זוכר את המשפט הזה?)), הדלת נפתחה וראיתי את קאי עומד בפתח ״אוי סליחה חשבתי שזה סבא שלי שחזר להציק שוב״ אמרתי לו ודחפתי מהר את המחברות מלתחת לכרית שלי, ״לורד קסיוס יצא לאטלנטיס, הוא יצא לכמה קניות בשביל המועצה או משהו... הוא אמר שהוא יחזור בבוקר״ קאי אמר והתיישב על קצה המיטה ״עדכנת את מר פורקל?״ שאל, ״כן, הוא אמר שהוא יבדוק את העניין עם הקולקטיב ויחזור אליי מחר, וכמו שמחר זה סופ״ש (אין בית ספר) אז אולי הוא יבוא לחופי הנחמה״ עניתי באנחה. קאי התקרב אליי והתיישב לידי, הוא התחיל ללטף לי את השיער ״את מפחדת?״ הוא שאל אותי עם מבט רך ומתוק ומעט מודאג, ״אני לא מפחדת... פשוט ש.. אני לא אמא שלי. אני לא יכולה לפתור חידות מסתוריות ולהציל את העולם, אני לא יכולה! במיוחד שעכשיו ההורים שלי לא כאן כדי לעזור וליעץ לי.. וכן, אני יודעת שאני נשמעת כמו ילדה קטנה ובכיינית״ נאנחתי, ״את לא ילדה קטנה וממש לא בכיינית, את הנערה והלוחמת הכי טובה בגילך! זה קטן עלייך! ואני תמיד כאן אם את צריכה מישהו לדבר איתו או סתם להתלונן״ הוא גיחך וחייך בעדינות.
״תודה קאי, מזל שיש לי אותך״ קאי חייך ונישק אותי בעדינות. ״כמה זמן עוד נצתרך להסתיר את הזוגיות שלנו?״ קאי אמר וציחקק, ״בנתיים לא נוסיף להם עוד על הראש, יש לנו נבל-פירוקינטיקאי-על להתמודד איתו.