KOTLC kids - ילדי שומרת

❤️פרק 2⚔️

*התמונות לא קשורות*

נ.מ דיאנה

עמדנו מעל שפת הצוקים של עמק סטארלייט ( פירוש - אור כוכב , המקום שבו דיאנה קיף וסופי גרים בו ) וניסיתי להחביא את העובדה שאני רועדת מבפנים, ״דיאנה אני איתך, לא יקרה לך כלום אני מבטיחה״ אמרה אמא, ״את יודעת יש לי הרבה שיעורי בית להספיק אז...״ הסתובבתי כדי ללכת, אבל אמא תפסה לי את היד והחזירה
אותי לידה, ״את חושבת שאני לא מכירה אותך מספיק טוב כדי לדעת שאת רוצה להתחמק? וחוץ מזה ממתי אכפת לך משיעורים? את בדיוק כמו אבא שלך כשהיה בפוקספייר - מבריזה משיעורים, מתחכמת עם המורים, פופולארית ומקובלת, אבל עדיין חכמה מאוד עם זיכרון צילומי, כמוני וכמו קיף״, ״אז עכשיו את נשארת פה ולומדת איך להשתמש בכוח שלך״ אמרה בהחלטיות, ״טוב נו...״ נאנחתי,
״אוקיי אז בספירה לשלוש! תתכונני״ לקחתי נשימה עמוקה מנסה להירגע,
אני יכולה לעשות את זה
״ 3... 2... 1... לקפוץ!!״

*אחרי שעתיים בחדר של און*

״טוב תראי את הצד הטוב, לפחות לא נפצעת!״ אמר און לאחר שסיפרתי לו איך נפלתי למים במקום להשתגר, ״און הייתי קופאת למוות אם אבא שלי לא היה מלמד אותי וויסות חום החום, אני מזכירה לך שקר בטירוף בעמק סטארלייט״ אמרתי במבט עצבני, הוא רק צחק בקול ״נו דיאנה אל תקחי את זה קשה, בפעם הבאה את בטוח תצלחי״
עודד אותי ״בטוח...״ מלמלתי לעצמי
כן בטח...
״איך אתה מתקדם עם הפרוייקט הסודי הזה למועצה?״, און בהיותו טכנופת, ועוד הבן של דקס - הטכנופת הכי טוב בערים האבודות, עושה גם המצאות וגג׳אטים למועצה, אבל לדעתי הוא אפילו יותר טוב מדקס במה שהוא עושה, ״אני מתקדם בסדר כרגע, אבל אני עדיין לא מבין למה סירבת למר פורקל שרצה לפתוח לך את היכולת של ההגברה?!
זה יכל לעזור לי גם האמת...״, ״און, אחרי כול מה ששמעתי על היכולת הזאת העדפתי לסרב, וגם לא בא לי לעטות כפפות 24/7 - תראה אפילו אמא שלי שלמדה איך לשלוט ביכולת שלה עדיין עוטה כפפות. וחוץ מזה אני לא רוצה שיהיו לי בדיוק את אותן היכולות כמו לאמא שלי״, הוא נאנח ״איך שאת רוצה דיאה זה החיים שלך״ אמר והמשיך להתעסק במכשיר שבידיו.
״טוב אז אני אלך״ קמתי מהמיטה של און והתקדמתי לעבר הדלת,
״להתראות דיאנה, נתראה מחר בבית ספר!״ אמר ונופף לי לשלום בזמן שסגרתי אחרי את הדלת.

*בחדר של דיאנה באותו ערב*

״אוי נו באמת״ מלמלתי לעצמי תוך כדי שאני מנסה להבין למה המקשר שלי הפסיק לעבוד, פתאום הדלת נפתחה ״היי קטנה, אמא שלך ואני קופצים רגע לדקס ולין לשלוש שעות בערך, את תיהיי בסדר?״ אבא שאל
מפתח הדלת ״כן בטח, תהנו!״ אמרתי מחייכת אליו.
הוא סגר אחריו את הדלת והמשכתי לנסות לגרום למקשר שלי לעבוד.
אחרי שעה וחצי בערך שמעתי דפיקות בדלת, מי זה יכול להיות?
ירדתי למעטה ופתחתי את הדלת, ״היי דיאנה מה נשמע?״, ״קאי מה אתה עושה כאן בשעה כזו?״ שאלתי בהפתעה ״החלפת בטעות את המקשר שלך בשלי, אני הבנתי את זה אחרי שהמקשר לא עבד לי״
אמר מצחקק, ״אוי סליחה, טוב הוא למעלה אני אלך להביא אותו, בנתיים כנס״, הוא נכנס ואני בנתיים רצתי למעלה לקחת את המקשר.
״נו איפה הוא, אני מוכנה להישבע שהוא היה כאן״ חיפשתי בכול מקום ואפילו מתחת למיטה, ״את מתכוונת לזה?״ קאי עמד ליד השידה שלי עם המקשר בידיו, ״איך״ התחלתי להגיד, ״לא חשוב, אבל השאלה האמיתית היא איך נכנסת בלי שאני אשים לב?״ שאלתי בפליאה, ״אני מאוד דיסקרטי, זה בטח מההורים שלי״ אמר בגאווה, ביאנה הייתה מתפוגגת וטאם היה צל והוא היה מחביא את עצמו בצללים וביאנה התפוגגה כך ששניהם היו טובים בהסוואה אז לא פלא שגם קאי.
ירדנו בחזרה למעטה ״תגידי איפה ההורים שלך?״ קאי שאל מחפש סביבו, ״אה הם יצאו רגע לדקס ולין״ אמרתי לו, ״באמת? גם ההורים שלי יצאו אליהם לפני חצי שעה כזה, הם אמרו שהם יחזרו בערך עוד שלוש שעות כזה״ אמר בפליאה, ״גם שלי״ לא הבנתי למה הם כולם הלכו ביחד, ״ אני מתקשרת רגע ל-״, ״לקארני ואורי, כן הבנתי״ השלים את המשפט שלי, ״אתה יכול בנתיים -״, ״להתקשר לאון, כן בטח״ קטע אותי שוב, איך הוא עושה את זה?.
לקחתי את המקשר שלי, הפעם, ולחשתי למקשר ״אורי״, אורי הייתה הראשונה שנולדה מבין התאומות ותמיד הרגשתי יותר מחוברת אליה.
הפנים של אורי מיד הופיעו על המקשר, ״דיאנה? מה קרה?״ אמרה לי בקול ישנוני במעט, ״ישנת?״ שאלתי בהפתעה, ״את מצפה שאנחנו נשאר ערות ב- 2:30 בבוקר?״ שאלה קארני מאחורי אורי.
אחרי שיחה קצרה הבנתי שגם פיץ ומראלה, ההורים של קארני ואורי,
הלכו גם הם לדקס ולין ועדיין לא חזרו, אז איפה הם?
״און אומר שהם לא אצלו ושההורים שלו אמרו שהם באים אלייך״
אמר בדאגה, ״טוב אז אני אומרת שנחכה עוד שעה כזה ואז אם הם לא יחזרו אני יקרא למר פורקל״ אמרתי מנסה להקל קצת על האווירה המתוחה בחדר, ״זאת נשמעת לי כמו תוכנית טובה״ אמר ועלינו לחדר שלי.

התיישבנו על המיטה ופתחתי ספר אחר בנתיים, ״מה את קוראת?״ קאי שאל כשראה את הספר, ״קוראים לספר פיטר פן, זה ספר של דיסני״ אמרתי ממשיכה לקרוא, ״של דיזני? של דקס כיאילו?״ שאל לא הבין,
״לא, לא של דיזני, של דיסני. יותר נכון וולט דיסני -״ הסברתי לקאי מי זה וולט דיסני ואת הסיפורים שהוא יצר והכול...
״ויש לך את שאר הספרים?״ שאל, ״לא את כולם אבל את הרוב כן, הם בספרייה שלי למעלה״ הוא הנהן. בזמן שקראתי עוד קצת קאי שיחק לי בשיער וחשב על - אני לא יודעת מה. ״על מה אתה חושב?״ שאלתי וסובבתי קצת את ראשי אליו, ״שום דבר שצריך להדאיג אותך דיאה״
אמר ונשק לראשי, הנחתי את ראשי על החזה שלו והמשכתי לקרוא בזמן שקאי המשיך לשחק לי בשיער.

נ.מ קאי

אחרי עשר דקות ראיתי שהספר הונח בחיקה, היא נרדמה.
ראשה היה מונח על חזי אז פחדתי לזוז ובטעות להעיר אותה, כיסיתי אותה בשמיכה כדי שלא יהיה לה קר ונשקתי לראשה, הנחתי את ראשי על הכרית ואחרי 2 דקות נרדמתי.

קמתי לרעש דפיקות שבא מלמעטה, שמתח כרית מתחת לראשה של דיאנה כדי שלא תתעורר וירדתי למעטה.
כשפתחתי את הדלת ראיתי גנומית קטנה עומדת מולי, ״אני רואה שהתעוררת, האמת שלא רציתי להעיר אתכם כי נראיתם כול כך חמודים ביחד וחוץ מזה אתם ניראתם עייפים״ אמרה הגנומים הקטנה
״אה כן, היינו באמת עייפים אחרי היום הזה...״ אמרתי מנסה להבין מאיפה היא מוכרת לי, ״אוי סליחה, שכחתי להציג את עצמי - אני פלורי שומרת הראש השנייה של סופי ואחיינית של קאלה״ אמרה והושיטה לי את היד, ״נעים מאוד אני קאי״ אמרתי ולחצתי את ידה,
״איפה דיאנה?״ פלורי שאלה, ״היא עדיין ישנה, לא הערתי אותה היא
מאוד עייפה אחרי היום״ עניתי, ״ואתה לא עייף? עכשיו די מאוחר האמת״ אמרה והצביעה על השעון קיר בסלון - 4:06, ״וואו לא חשבתי שכול כך מאוחר, כלומר, מוקדם״ אמרתי מופתע, ״אני מצטערת שהערתנו אותך אבל היינו צריכים לעשות את זה בהקדם האפשרי ואשמח אם תעיר גם את דיאנה״ גרניט הופיע מול הדלת עם התחפושת איש - האבן שלו, ״טירגן? מה אתה עושה פה ולמה שאעיר את דיאנה?״, ״אין לי כרגע יותר מידי זמן להסברים אני אסביר כשנגיע לשם.״ אמר מאבד את סבלנותו, רצתי למעלה אפילו שממש רציתי לדעת מה זה ׳לשם׳ ופתחתי את דלת חדר של דיאנה, ״קאי? מה
השעה?״ דיאנה אמרה בישנוניות, ״גרניט כאן למעטה והוא רוצה לקחת אותנו לאנשהו אז כדי לך להתלבש מהר״. דיאנה קפצה מהמיטה ורצה לכיוון ארון הבגדים שלה, אחרי בקושי 2 דקות יצאה לבושה בשמלה בצבע תכלת (שתאמה לעיניים שלה) שהגיעה לה כמעט עד הברכיים, עם שרוולים ארוכים וחגורת מותניים שחורה שדמתה למחוך אבל בסגנון קרבי. היא קשרה מהר את השיער הארוך שלה לזנב סוס גבוה ולקחה את החרב שלה ששמה בנדן החרב שעל מותנייה וכול זה ב4 דקות. ״אני לא חושב שאת תצטרכי את החרב שלך דיאה״ אמרתי בגיחוך קל, ״אני מעדיפה לקחת אותה איתי, תמיד טוב להיות מוכן לכול תרחיש, וחוץ מזה סנדור ורו לא נמצאים כאן כדי להגן עלי אז אני
אגן על עצמי״ אמרה תוך כדי שהיא חיפשה משהו במהירות במדפים ובארונות, דיאנה אולי נראתה תמימה ועדינה אבל היא הייתה לוחמת לכול דבר, מאז שהייתה קטנה תמיד ביקשה מסנדור ורו שילמדו אותה הגנה עצמית ושימוש בכלי נשק, והאמת היא שהיא ניהיתה מומחית בזה.
היא הוציאה כמה כוכבי הטלה ודחפה אותם לכיסים שלה, ״תפוס!״ דיאנה זרקה אלי חרב מארון הנשקים, תפסתי אותה ושמתי אותה בחגורה שלי, ״יאללה בוא״ אמרה ופתחה את הדלת והתחילה לרדת במהירות במדרגות ואני אחריה.