KOTLC kids - ילדי שומרת

😑פרק 3✨

*דמיינו שהתמונה למעלה זאת דיאנה ( הלבוש לא קשור ) רק עם עיניים תכלת כמו קיף*

נ.מ דיאנה
״מזל שהבאתי את החרב״ עמדתי עם טירגן וקאי מול לא אחר מאשר לורד קסיוס, סבא שלי, איזו אכזבה.
״תזכיר לי למה אנחנו כאן?״ שאלתי את טירגן מתעלמת מקסיוס,
״ההורים שלך יצאו למשימה ביחד עם ההורים של קאי, קארני, אורי, ואון״ אמר בפעם השלישית ונאנח, ״אוקיי ולמה אני לא אצל גריידי ואדליין?״ שאלתי מבואסת, ״הם יצאו גם הם למשימה ביחד עם מר פורקל״ הסביר, ״אז אני תקועה כאן, איתו?״ את המילה האחרונה אמרתי כאילו בלחש כי רציתי ש קסיוס ישמע.
״ואני מאמין שאני הולך לאולדן ודלה?״ שאל קאי את טירגן, ״האמת ש קארני ואורי אצל אולדן ודלה, אז אתה יכול לבחור אם אתה נשאר כאן או שאתה מצטרף לבנות דודות שלך.״ אמר טירגן משועשע במעט, כשקאי היה נמצא ליד קארני ואורי הם תמיד הציקו לו בלי הפסקה כמו האחים הקטנים של דקס. ״אני חושב שאני אשאר כאן אם זה לא מפריע ללורד קסיוס״ אמר וכיוון את דבריו לקסיוס ״האמת ש-״, ״ברור שזה לא מפריע לו!״ אמרתי קוטעת את קסיוס, ידעתי שזה מפריע לו אבל אהבתי לעצבן אותו יותר מכול דבר בעולם, וחוץ מזה אני לא מוכנה להישאר לבד עם לורד-סנובי ל - אני לא יודעת כמה זמן!.
קסיוס הסתקל עלי במבט רצחני אבל לא היה לי אכפת בכלל, ״ואין סיכוי שרו נשארת איתי נכון?״ שאלתי בתקווה, ״היא כנראה תבוא בעוד כמה ימים אחרי שתסיים עם המשימה שניתנה לה, כי היא אמרה ואני מצטט - ׳אין סיכוי שדיאנה הולכת להציק ללורד-עצבני בלעדי!!׳ ״
אמר וצחק. ״טוב אז אני לא יכול להישאר כאן עוד הרבה אז תהנו ילדים!״ טירגן אמר וזינק.
״טוב אז אני לוקחת את החדר של אבא״ אמרתי ונכנסתי לבית שבחופי הנחמה, ״הוא מבולגן״ אמר לורד קסיוס מאחורי, ״מה שהייתי מצפה מהחדר של אבא״ עניתי בחיוך, כמו כול אחד בעולם הזה לא סבלתי את קסיוס, בשבילי הוא לא היה בכלל חלק מהמשפחה רק חבל שיש לי חלק מהדם שלו... ״ואיפה אני?״ שאל קאי שהלך לידי, אפילו לא שמתי לב שהוא כאן, ״אני מאוד דיסקרטי״ אמר בחיוך כאילו קרא את המחשבות שלי, ״יש מצב שאתה טלפת ולא סיפרת לי?״ שאלתי בהרמת גבה, ״אני פשוט מכיר אותך בעל פה״ אמר וקרץ אליי, אם הייתי אמא שלי כנראה שהייתי מסמיקה, אבל אני לא! חשבתי לעצמי.
״החדר שלך נמצא כאן ליד החדר של דיאנה״ אמר לורד קסיוס שעמד ליד דלת בצבע טורקיז, ״תודה רבה אדוני״ אמר קאי, הסתכלתי על שניהם וגילגלתי עיניים, ״להתראות לורד עצבני! תהנה קאי!״ אמרתי לשניהם עם חיוך מזוייף על פניי, נכנסתי לחדר וטרקתי את הדלת מאחורי.

*מאוחר יותר באותו ערב*

קלעתי את השיער ל2 צמות, החלפתי לפיג׳מה, יותר נכון לאיזה סוואטשירט בצבע תכלת נוח ( מי זוכר את הסוואטשירט הזה מהפאנפיק שלי - סוף אחר לסוקיף? ), והיה נראה כאילו הוא יהיה ממש טוב לשינה, כי לא הבאתי בגדים, אבל למזלי היו כאן כמה בגדים של אמא שלי מהתקופה שהייתה בגילי.
פתחתי איזה ספר שהשארתי פה פעם באחד הביקורים שלי ושל רו בחופי הנחמה, זה קורה כשמשעמם לנו ואנחנו אוהבות להציק ללורד - חטטני!, והתחלתי לקרוא קצת. שמעתי דפיקות חלשות בדלת ואז הדלת נפתחה, קאי ״ אה את ערה, את פשוט לא ישנת הרבה אז דפקתי חלש כדי לא להעיר אותך במקרה וישנת״ אמר בחיוך מובך במעט, ״בכול מקרה, באתי לשאול האם אוכל להשאיל איזו פיג׳מה של אבא שלך שאולי השאיר פה מהתקופה שהיה בגילינו?״ שאל, אפילו בלי לגעת בו יכולתי להרגיש שהוא מובך, ״בטח אני אבדוק, אבל רק שתדע שרוב הסיכויים שלא תיהיה לך חולצה, אבא שלי אהב ועדיין אוהב לישון בלי חולצה״ אמרתי והסומק שעל פניו רק גרם לי לצחוק עוד יותר, ״האמת שזה בסדר, גם אני ישן בלי חולצה לפעמים״ אמר מעביר יד בשערו הכהה, ״קח, זאת נראת לי בסדר״ אמרתי ונתתי לקאי פיג׳מה בסגנון טרנינג אפור קצר וחולצה אפורה בלי שרוולים שהתאימה למכנס.
״תודה, אבל אני מניח שהחולצה היא לא חלק מהפיג׳מה״ אמר בהרמת גבה וחיוך, ״לא, אבל היא מתאימה לטרנינג״ אמרתי קופצת על המיטה וממשיכה לקרוא, ״את מפחדת לראות אותי בלי חולצה?״ שאל בגיחוך,
״למה שאפחד לראות אותך בלי חולצה?״ שאלתי לא מבינה, ״את אולי מפחדת להתעלף מהשרירים שלי״ אמר בציניות וצחק, ״אולי״ אמרתי וצחקתי גם אני, ״אפילו שכבר ראיתי אותך בלי חולצה יותר מפעם אחת״ אמרתי וחזרתי לקרוא. קאי הלך להחליף ואני החלפתי ספר.
״מה את קוראת הפעם?״ קאי שאל והתיישב לידי על המיטה, ״טקטיקות לחימה בחרב והגנה עצמית?״ שאל והתחיל לשחק באחת הצמות שלי,
״נשים קטנות של לואיזה מיי אלקוט״ אמרתי לקאי שנראה מבולבל,
״מה? ממתי את קוראת משהו שהוא לא פנטזיה או לחימה?״ שאל בעודו חוטף ממני את הספר ומתחיל לדפדף בו, ״יש הרבה דברים שאתה לא יודע עליי, עכשיו תחזיר לי את זה״ אמרתי מנסה לתפוס את הספר שלי, ״תאמיני שאני יודע עלייך יותר דברים מכול אחד אחר״ אמר משחק עם הספר ומזיז לכיוונים שונים כדי שלא אתפוס אותו,
״יואו נודניק תחזיר לי את זה!!״ אמרתי מנסה למשוך את הספר אבל הוא רק הרים אותו יותר גבוה, עליתי עליו ותפסתי את הספר ומשכתי אותו אליי אבל קאי משך אותו בחזרה כמעט בלי מאמץ, ״את לא מסוגלת לקחת ספר? אז אני מאמין שניצחתי!״ אמר משתעשע, פה הוא פתח מלחמה!.

נ.מ קאי

דיאנה חייכה חיוך ערמומי ולפני שהספקתי להבין מה קורה הרגשתי את השפתיים שלה מתרסקות על שלי, מרוב הפתעה הפלתי את הספר ונישקתי אותה בחזרה, היא התנתקה ממני כשהספר בידה וחייכה,
״אני זאת שניצחה, בפעם הבאה אל תעבד פוקוס״ אמרה בגיחוך, ״אוקיי בסדר את ניצחת הפעם אבל בפעם הבאה זה לא יהיה כול כך קל״ קרצתי לה ונישקתי אותה נשיקה קצרה על השפתיים.
נשכבנו במיטה כך שהראש של דיאנה מונח על חזי ואני מלטף את שערה שפיזרתי, ״לקח לי חצי שעה לעשות את הצמות האלה!״ אמרה בעצבנות, ״אני מעדיף אותך עם שיער פזור דיאה״ אמרתי ונשקתי לראשה, היא חייכה אליי ואחרי כמה דקות היא נרדמה.