המלאך בגיהנום (1)

פרק 1

ליה-
״זהו סיפור על איך אני מתתי. אבל אל דאגה, זה האמת סיפור משעשע. ולמען האמת זה אפילו לא הסיפור שלי.
זהו סיפור על נערה ושמה: רפונזל.
וזה מתחיל עם השמש.״ מחיתי דמעה מעייני וחזרתי להתרכז בסרט. ״את לא יכולה לבכות מסרט דיסני.״ אמרה לי חברתי הטובה הילי. כרגע ישבנו בקפטריית בית הספר, מסביבנו יש הרבה ילדים. חלקם יושבים ואוכלים, חלקם סתם מרכלים. וחלקם מרביצים לילד מסכן שלא עשה להם כלום. אני לעומתם ישבתי עם החברה הכי טובה שלי הילי ועוד כמה מחברינו וראיתי סרט דיסני בטלפון שלי. זה לא החוויה הכי טובה לראות סרט דיסני בקפטריה מלאת ילדים עם רעש שבגללו בקושי שומעים כלום אבל סירטי דיסני הם ההאהבה שלי, ואין אף אחד שיעצור אותי מלראות אותם. ״אני יכולה לבכות מסרטי דיסני אם הם עצובים.״ אמרתי לה. ״אבל זה לא סרט עצוב, זה רפונזל. וזה אפילו לא הפעם הראשונה שאת רואה אותו...״ אמרה לי בייאוש. ואני לא הגבתי. כיביתי את הטלפון שלי והצטרפתי לשיחה של חבריי.
״ואז הוא אפילו לא הכניס אותי לבית שלו. אתם קולטים איזה מניאק?!״ אמרה ליאן, אחת מחברותיי הטובות. ״על מה אתם מדברים?״ שאלתי לאחר שלא הבנתי כלום מהשיחה. ״ליאן מספרת על דייט גרוע שהיה לה אתמול.״ אמרה הילי. ואני הנהנתי. ליאן באה להמשיך לספר על עוד אחד מהדייטים הגרועים שלה, אבל לפני שהיא הספיקה להגיד עוד מילה צלצול המסמן שנגמרה הפסקת האוכל נשמע ברחבי בית הספר, היא עשתה פרצוף מייואש וקמה מהשולחן וככה גם אנחנו. "איזה שיעור יש לך עכשיו?" שאלה ליאן. "מדעים, יחד עם הילי." עניתי לה. "תהנו עם המורה המכשפה." אמר דן, אחד מידידי הטובים. "כן אני אצטרך את זה." אמרתי בייאוש, לקחתי את התיק שלי והלכתי עם הילי לשיעור מדעים.
"מי זה הבחור הזה שליאן דיברה עליו קודם?" שאלתי את הילי בדרכנו לכיתה. "סתם איזה מישהו, עוד אחת מהאלף שהיא יוצאת איתם.״ אמרה לי. ליאן היא טיפוס כזה שלא נשאר במערכות יחסים ארוכות, או במערכות יחסים בכללי. לעומתי ולעומת הילי, אני הייתי במערכת יחסים אחת שלא ממש עבדה, והילי אף פעם לא הייתה עם אף אחד, לא בגלל שהיא לא רוצה, בגלל שהיא עדיין לא מצאה את האחד שמתאים לה, ובצדק, הילי בחורה מהממת, גם באופי וגם ביופי, היא ילדה טובה כזאת. והיא עדיין לא מצאה אחד שמגיע לרמה שלה.

אחרי הליכה של כמה דקות הגענו לכיתה, נכנסנו לכיתה והתיישבנו במקומות שלנו אחת ליד השנייה.
אחרי דקה המורה נכנסה לכיתה והתחילה ללמד.
השעתיים מדעים עברו ממש במהירות ובלי ששמתי לב נשמע כבר הצלצול שאומר שנגמר השיעור. "אל תשכחו להכין שיעורי בית!" צעקה המורה לפני שכולם יצאו מהכיתה במהירות.
"אין לנו עוד שיעורים היום נכון?" שאלה הילי. "לא. רוצה לעשות משהו אחרי בית ספר?" שאלתי אותה. "בטח, אני אכתוב לכולם." אמרה לי. שהיא אומרת לכולם היא מתכוונת לליאן, דן, דניאל, גם אחד מידידי הטובים, עדי, חברה שלי, ודין, שהוא גם ידיד שלי, האמת שהכרנו אותו בזכות עדי, כי שאני דן, ליאן, ודניאל, התחברנו עם עדי לפני שנה אז היא הכירה לנו את דין, והם פשוט בלתי נפרדים. ומאז אנחנו כמו חבורה כזאת. ואני אוהבת את כולם בכל ליבי. "אוקיי, אז כולם אמרו שהם יכולים, אבל הם שואלים לאן הולכים, כדי שהם ידעו לאן לבוא." אמרה לי הילי והוציאה אותי ממחשבותיי. "תגידי להם שיבואו לפה ואז כבר נחליט." אמרתי לה. שאמרתי לפה התכוונתי לשער בית הספר, איפה שאני והילי עמדנו עכשיו.
ואחרי כמה דקות כבר כולם עמדו בשער יחד איתנו, "אז לאן הולכים?" שאל דניאל. "רוצים לבוא אליי?" שאלתי אותם. "רק אם ההאח החתיך שלך גם שם." אמרה ליאן בחיוך חולמני. "כן, אח שלי גם בבית, אבל תורידי את החיוך, הוא בן 26 ליאן, עשרים ושש! אין שום סיכוי בעולם שיקרה בניכם משהו כל עוד אנחנו לומדים בכיתה י"ב." אמרתי לה בחיוך. "בסדר, בסדר. אבל מותר לי לפחות לחלום?" שאלה. "לחלום מותר." אמרתי לה.