ספר רביעי.
(ספר ראשון- 70% מלאכית 30% שדה-My Angel
ספר שני- גיבורה קטנה של(נו)י -My Angel.
ספר שלישי- My Angel- השמיניה והזאתי)
הסיפור קופץ שנתיים מסוף הספר הקודם, כלומר לסוף כיתה יב של קאי.
בשבועיים האחרונים ללימודים, כמובן כמו בכל שנה, בסוף הלימ...
(ה.כ. ניראה לי שיש כאלו שלא קראו את התקציר, אז רק כדיי לוודא כולם יודעים שקאי ב יב עכשיו נכון?)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
נסענו באוטובוס יותר מידיי משוריין לקניון, אותו אחד שירו בי בו לפני שנתיים וחצי
הוא היה סגור רק בשבילנו לפי מה שהבנתי. יהיו כמה גיבורים שהיו באזור של הקניון כדיי שיהיו מוכנים למקרה שיתקיפו אותנו או משהו כזה. וכמובן שמר האיזוואה הזכיר לנו עשרים אלף פעם שאסור לנו להילחם.
ישבתי ליד החלון במושב זוגי לבד, וקוטסקי לא העז להסתכל על המושב שלידי. הבנות ישבו ליד החברים שלהן ואני נשארתי דיי לבד. לא שזה הפריע לי כל כך.
הייתי עם אוזניות והסתכלתי מהחלון. עבר הרבה זמן מאז שהסתובבתי ברחובות האלו.
"קאי!" מינה צרחה לי באוזן כשהאוטובוס עצר. "לא!" צעקתי בחזרה והורדתי את האוזינה מהאוזן שהגנה עליה ממנה.
"בואי" היא אמרה ולקחה אותי מהיד החוצה. רצנו שנינו ברחוב עד שנכנסנו ישר לקניון. לפי מר האיזאווה, עדיף שיהיה כמה שפחות זמן ליד אנשים שהם לא ביו איי או גיבורים.
מר האיזאווה עשה לנו תדריך שאני כמובן לא הקשבתי לו ואז הוא שחרר את כולנו ואמר שניפגש עוד חמש שעות פה.
שאלוהים יעזור לי חמש שעות בקניון עם הבנות האלו יהפכו אותי לברבי
נכנסנו רק אנחנו הבנות לחנות של בגדים תחתונים. אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי שם אז סתם נשענתי על הדלת וראיתי את הבנות מתלהבות מסטים של חזיות וחוטיני. שילבשו מה אני אגיד להם.
