דפיקות בדלת העירו אותי מהשינה. "קאי את ערה? צריך ללכת" שמעתי את מידנייט אומרת מהצד השני של דלת
הזזתי את הסמיכה ממני, והזזתי את הוילון. השמים התחילו להיות כהים שוב. כמה זמן ישנתי?
קאיה ישנה לידי על הריצפה. קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת. "את ניראת זוועה" היא אמרה ואני רק גלגלתי עיניים.
"מה השעה?" שאלתי "חמש. זוכרת שיש את הכנס עוד ארבע שעות?" היא ווידאה
"כן זוכרת. עכשיו אני יכולה לחזור לישון?" שאלתי. "אבל אני מעירה אותך עוד שעתיים כדי שתספיקי לאכול ולהתקלח לפני" היא אמרה והלכה.
הבנתי על מה היא מדברת וסגרתי את הדלת. נכנסתי לאמבטיה ועדיין לא הרגשתי שזה נורמאלי להתרחץ ולראות את כל העיר תוך כדיי.
מי רוצה דבר כזה? באמת שזה לא נעים, גם אם זה חד צדדי. פתחתי את הברז באמבטיה על מים חמים ותוך כדיי התפשטתי אבל נשארתי עם הלבשה תחתונה.
נכנסתי לאמבטיה וסגרתי את המים. נתתי לעצמי לשקוע לגמרי עד שהראש שלי היה כולו מתחת למים. זה שקט נעים, מרגיע.
חבל שאף פעם לא הייתה לי הזדמנות לעשות את זה. הרמתי את הראש והשארתי רק אותו מעל המים.
אחרי שהעור שלי נהיה מקומט יצאתי מהאמבטיה ושמתי על עצמי חלוק. עוד לא החלטתי אם חלוק זה נוח או לא.
הסתכלתי על עצמי במראה וצחצחתי שיניים. יש לי שתף דם כחול אדום מעל הגבה והעיניים שלי עדיין אדומות.
הלכתי לחדר ונשכבתי על המיטה. לא אכפת לי מכלום עכשיו. אני רוצה לישון
***
"קדימה קאי. לקום" מידנייט אמרה וניערה אותי. "התקלחתי כבר, תני לי לישון" אמרתי לה ולא טרחתי לפתוח את העיניים.
"אז זהו שהשעה עכשיו שמונה ועשרים. יש לך רבע שעה להתלבש. קדימה" היא אמרה ויצאה מהחדר אבל הוא השאירה את הדלת פתוחה.
התגלגלתי על הגב ופתחתי את העיניים. לא בא לי. ממש לא בא לי.
"מה יקרה אם אני לא אבוא?" צעקתי "אני ארביץ לך!" מר האיזוואה צעק. "ואני אצרח עלייך!" מיק הוסיף
"בסדר בסדר" מלמלתי וקמתי כדיי להחליף בגדים. המזוודה שלי עדיין לא הייתה מסודרת בארון אבל לא אכפת לי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
YOU ARE READING
My Angel- לא תשברו אותי
Fanficספר רביעי. (ספר ראשון- 70% מלאכית 30% שדה-My Angel ספר שני- גיבורה קטנה של(נו)י -My Angel. ספר שלישי- My Angel- השמיניה והזאתי) הסיפור קופץ שנתיים מסוף הספר הקודם, כלומר לסוף כיתה יב של קאי. בשבועיים האחרונים ללימודים, כמובן כמו בכל שנה, בסוף הלימ...
