נוגע לליבי

צ'אנג הולו

נקודת מבט:מריה
"שיעורים לבית: לפתור את ארבעת הנוסחאות שכתבתי על הלוח פלוס לסיים את דף החזרה שנתתי לכם אתמול" אמרה מיס לואיז. "יש לנו מבחן בקרוב וחשוב ללמוד הרבה, ובנוסף זו השנה האחרונה ללימודים, והמבחן האחרון שכנראה יהיה לכם השנה. אני מבקשת לחזור על החומר... שלום תלמידים נתראה מחר". אני והיילי החברה הכי טובה שלי נשמנו לרווחה שנגמר היום ובאנו לצאת מהכיתה, ופתאום שמענו את "הבום", הריח שהגיע לעברנו, והעשן באוויר, מתוך כיתת המדעים שתי כיתות מהכיתה שלי.

הסתכלתי על היילי והיא עליי, היינו ממש בשוק חשבתי אולי המורה למדעים השתגע או שהניסוי לא כל כך צלח. וכאילו מה קשור עכשיו פיצוץ בסוף היום?!. אומנם פה בדרום קוריאה זה נפוץ בגלל התחממות הגלובלית, אבל מה קשור עכשיו פיצוץ בפאקינג סוף היום?!. כל המורים התאספו לראות מה קרה ולתלמידים לא היה כזה אכפת נראה לי שהיה חשוב להם יותר ללכת הביתה ולשון.

אני והיילי יצאנו מכיתה, וכשהגענו לשער אמרנו ביי וכל אחת הלכה לכיוון אחר היא שמאלה ואני ימינה.

אני הולכת הגעתי ממש כמה מטרים מהבית הספר שלי לכיוון הבית, פתאום אני שומעת איש מדבר בטלפון ואומר: " בוס פיצצתי למורה הזה את הכיתה אם הוא לא מביא לנו את הכסף בקרוב השלב הבא זה מוות" וניתק.
" הלו מי אתה ולמה פיצצת את הכיתה הכי יקרה בבית הספר?! " צעקתי. הוא הסתובב אליי ופתאום אני רואה את פאקינג הנריק גילברט הקונסיליירי של קאפו מאפיית קוריאה. כשראיתי אותו רציתי לקבור את עצמי עוד שנייה ירד לי פיפי מרוב לחץ. " ישלך מזל שאני מכבד בנות"  אמר. "אני ממש לא חייב לך דין וחשבון, אבל יש לך מזל שאת מוצאת חן בעיני אם את באמת רוצה לדעת למה עשיתי את זה אז ב-18:00 בדיוק תבואי לצ'אנג  הולו ובלי איחורים" אמר בקול אכזר וקר.

אני הייתי בשוק,
1. בגלל היופי שלו.
2.בגלל שהגעתי לסיטואציה הזאת
3. בגלל שהוא אמר לי להפגש איתו במסעדה הכי יקרה ויוקרתית בקוריאה.
וכל זה התערבב לי ביחד.
הגעתי הביתה הכנתי לי אוכל. וישר עליתי לחדר שלי. התלבטתי אם ללכת למסעדה או לא. בכל זאת הבן של ראש המאפיה אין לדעת מה יעלה בדעתו. והחלטתי להתקשר להיילי.
"הלו מה קורה, עבר כולה חצי שעה מאז שהיינו בבית ספר מה כבר קרה?" ענתה לטלפון בפתאומיות. "אממ.. לפני שאני אומרת לך את זה תבטיחי לא לצעוק ולא להגיב בצורה לא אנושית" שאלתי. "תלוי, לא מבטיחה. מה כבר קרה?" היא ענתה.
"טוב אני פשוט יגיד את זה, יש לי פגישה עם הקונסיליירי של מאפית קוריאה" אמרתי.
"אעאעאעאע" צעקה היילי ועשתה אותי חרישת. "אמלה איך הגעת לפאקינג מצב כזה?!?". "תאמיני לי אני אפילו לא יודעת, ואני לא יודעת אם ללכת הוא גם הזמין אותי לפאקינג צ'אנג הולו" אמרתי. "דבר ראשון ברור שתלכי אל תסתבכי איתו ותנצלי את זה שהוא הזמין אותך למסעדה הכי יקרה בכל קוריאה!. דבר שני אם את מחר לא מספרת לי איך הגעת למצב כזה, אני יתלה אותך ויעשה ממך ציור סוף שנה למוזיאון של הבית ספר שמעת?!"
הילי צעקה. "טוב טוב אל תדאגי אני אספר לך לפני שאני אספר לאבא שלי" (ה.כ אמא של מריה נפטרה כשהיא הייתה בת 17 בגלל זה היא אומרת לאבא שלי במקום ההורים שלי)
"טוב אני צריכה להתארגן ליציאה משפחתית, אז אני אדבר איתך צ'או" אמרה "אדיוס" עניתי וניתקתי את השיחה.

אחרי הרבה התלבטויות החלטתי ללכת, אבל לפני זה רציתי לשון ש"נצ. ושכחתי לשים שעון מעורר.
אחרי שעתיים וחצי של חלומות על חדי-קרן וממתקים קמתי, אני מסתכלת בשעון ורואה את השעה 17:45 "שיט שיט שיט אני לא יספיק להתארגן שיט" שמתי עליי מהר בגדים יום יומים  סניקרס, וביקשתי מאבא שלי לשים אותי במסעדה כמובן שהיה חקירות לפני אבל הצלחתי לצאת מזה. אני לא הספקתי לשים מסקרה, סומק, גלוס כלום, למרות שאני לא ממש אוהבת איפור. אבל למזלי בתיק הקטן שלי ליציאות יש לי שם גלוס ובושם קטן אז אני יוכל לשים באוטו יש לומר שיצאתי בסדר מזה, רק הבעיה עכשיו שאני מקווה לא לאחר לו אני ממש לא יודעת מה יקרה לי אם אני יאחר.

סליחה שזה פרק קצר בקרוב יעלה עוד פרק
מקווה שאהבתם💗
נ. ב זה הספר הראשון שלי