נוגע לליבי

הכרות

נקודת מבט: הנריק
"היי, תגידי יש פה שולחן על שם הנריק גילברט במקרה?" שאלה מריה את מארחת, מלצרית המסעדה.
היא סקרה עם ראשה את המקום וראתה את ידי מנופפת לה. היא התקדמה לכיווני עם נעלי סניקרס, ג'נס דגמח בצבע תכלת-כחול גופיית סבא-חולצת בטן וג'קט שחור חלק- בלייזר. על השנייה הראשונה נדלקתי עליה אבל לא הראיתי את זה.

"היי מה קורה? הנריק נכון?" שאלה. "נכון ואת מריה? , אני יודע שזה מפגש לא צפוי אבל אני חושב שאת רוצה תשובות ואני רוצה אותך. אבל אם את לא מעוניינת את מוזמנת ללכת" אמרתי. "דבר ראשון איך אתה יודע איך קוראים לי?, דבר שני אם לא הייתי מעוניינת אז מלכתחילה לא הייתי באה אל תחמיא לעצמך" אמרה. "עוקצת על ההתחלה,  אהבתי. אבל תזהרי עם המילים שלך ותכבדי אותי בבקשה" אמרתי. "אוקיי לכבד אותך רשמתי עוד משהו? אני חושבת שנגיע לעניין למה פיצצת את הכיתה?" ענתה. "מריה אני לא צוחק תכבדי בבקשה. ואם את רוצה שאספר לך למה פיצצתי את הכיתה ולמה אני יודע את שמך אני רוצה שתכירי לי אותך יותר לעומק" אמרתי. "זה לא היה מה שסיכמנו אבל בסדר. רק אם אני אספר את מבטיח שתספר גם אתה?" שאלה. "מבטיח" עניתי. "אוקי דבר ראשון כמו שאתה יודע כבר קוראים לי מריה, והשם משפחה שלי זה איילש כן כן כמו הזמרת בילי איילש.  אני בת 18 עוד שבוע ויש לי אח גדול קוראים לו הארי והוא בן 21. לאבא שלי קוראים טום. והחיה האהובה עליי היא כלב לברדור לבן, כן אני ספציפית. אני גרה בבית קומה אחת אבל לחדר שלי יש כמה מדרגות. ולחברה הכי טובה שלי קוראים היילי או שגם את זה אתה יודע? ונראלי שזהו או שיש עוד משהו ששכחתי עכשיו תורך" אמרה. " אני רואה שאת ממש ספציפית. ואיפה אמא שלך? את זה לא ציינת" אמרתי. "לפרט הזה תצטרך לחכות עד לפעם הבאה אם בכלל תהיה פעם הבאה. אבל עכשיו תורך" ענתה. "אוקיי אחד אני יודע איך קוראים לך בגלל שאני יודע איך קוראים בערך לכל התושבים בדרום קוראיה, כזה אני מושלם בעל זיכרון גם מושלם. ודבר שני אני פיצצתי את כיתת המדעים הזאת שלכם בגלל המורה שלך  למדעים שהסתבך בעסקת סמים ולא החזיר את הכסף" עניתי. היא הייתה קצת בהלם אבל מיד היא חזרה לעצמה- התעשתה. ושאלה: "אוקיי קצת מוזר, אבל אתה יכול לספר לי על עצמך קצת?" שאלה. "ת'אמת אני בדרך כלל לא מספר על עצמי בפגישה ראשונה אבל בגלל שאת מצאת חן בעיני אני אספר לך. אבל לפני זה אני מזמין לנו אוכל, מלצרית! את יכולה לבוא אנחנו רוצים להזמין" אמרתי בלי רגש.היא הנהנה ובאה לעברנו.

"אני רוצה בבקשה מגש פיצה פילה דג פסטה ויין לבן" אמרתי. "כן אדוני" ענתה המלצרית ורצה להקליד את ההזמנה במחשב. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" שאלה מריה בצעקה. "מזמין אוכל" עניתי. "שמת לב שאתה אפילו לא שאלת מה אני רוצה?! ופשוט הזמנת?!" "כן שמתי לב" וחייכתי חצי חיוך אכזרי כזה זה כזה כיף לראות אותה עצבנית. והיא גילגלה לי עינים. "פעם אחרונה שאת מגלגלת לי עיינים" אמרתי. "טוב".בהמשך הערב היה ממש נחמד והתדרדר למצב טוב יותר מההתחלה.

צחקנו, סיפרנו כל מיני דברים אחד על השני ונהנו. צלצול הטלפון שלה הגיע ובו היה כתוב "my best dad" היא ענתה לו במהירות ושאלה מה שלומו הוא ענה בסדר ורצה שהיא תחזור השעה הייתה מאוחרת 1:38 בלילה ואבא שלה כבר דאג ורצה לבוא לקחת אותה. "אני צריכה ללכת". "בואי אני יקח אותך" אמרתי. "אוקיי זה בטוח בסדר מבחינתך?" שאלה. "כן אם זה לא היה בסדר מבחינתי לא הייתי שואל" אמרתי. לקחתי כמה שטרות מהארנק ושמתי על החשבון ביינתים מריה אמרה לאבא שלה שיש  מ שיקח אותה .

"את רואה שם את הטסלה השחורה? תחכי לי שם אני עושה שיחת טלפון קצרה ובא". " אני קצת מפחדת אבל לא נורא אני ילך" אמרה. "ממש לא אני ידחה את השיחת טלפון לאחר כך בואי תביאי לי יד ואל תפחדי תרגישי איתי בטוחה" אמרתי. "תודה" היא אמרה וקצת הסמיקה. פתחתי לה את הדלת היא התיישבה וסגרתי אותה. הנסיעה הייתה די מהירה ורוב הנסיעה היה שקט. באתי לנשק אותה אבל אז היא שמה את האצבע שלה פי ואמרה: "לרגע הזה תצטרך לחכות עוד קצת ויצאה מהאוטו" " מחר שוב פעם ב20:00 אותו מקום. צעקתי.היא חייכה חיוך חד צדדי והמשיכה ללכת לכיוון שער ביתה ואי כמה שהיא מטריפה אותי היופי האופי הכל שלה, אני כבר מצפה לפגישה הבאה איתה.

אני יודעת שגם הפרק הזה קצר אבל פרקים הבאים יהיו יותר ארוכים מקווה שאהבתם.