נוגע לליבי

חטיפה

נקודת מבט און-

ידעתי. הרגיש לי שמשהו פה לא בסדר. התעוררתי באוטו של עובדי מאפיית יפן.
אני לא יודע איך לצאת מכאן. אבל אני יודע שהנריק יבוא.

נקודת מבט הנריק-

שלחתי את כל עובדי המאפיה לחיפושים, ובינתיים הרגעתי את מריה בטלפון. אני חושב שבקרוב היא ואון יהיו זוג. תאמת לא אכפת לי, כרגע מי שבאמת נכנסה לי ללב זאת היילי.

נקודת מבט מריה-

רעדתי, אני לוקחת דברים קשה.
אני לא יודעת מה איתו, אני כל כך אוהבת אותו, אני יודעת שאנחנו מכירים רק שלושה שבועות בערך, אבל ב 3 שבועות האלה הוא נכנס לי עמוק ללב.

כמה שעות לאחר מכן.
*חיוג להנריק*
"הנריק".
"מריה יש כיוון אני. חושב שאני יודע איפה הוא"
"באמת?".
"כן אבל לא להתלהב".
"יש אני לא מאמינה".
"נעלבתי".
"תרגע גם אותך אני אוהבת".
"מקווה בשבילך".
"אבל מה אתה מקנא יש לך את היילי".
"צודקת היא באמת יותר טובה ממך".
"תלוי את מי שואלים. סתם אתם באמת מתאימים".
"כן אני נדלקתי, אבל אני לא יודע מה איתה".
"איזי היא אוהבת אותך תרגע".
"את חושבת?".
"אני יודעת".
"טוב אם את אומרת".
"טוב אני מקווה מאוד שאון יחזור בקרוב".
"אל תדאגי הוא יחזור אלייך עם סוס לבן וחרב ביד".
"ברור ברור רק און יעשה את זה.טוב אני חייבת לנתק, ביי".
"ביי".

לאחר כמה שעות
רצתי אליו. הוא חזר. אני לא מאמינה.

"עשית לי התקף לב".
אמרתי, רצתי, וחיבקתי אותו חיבוק ארוך.
שחררתי את החיבוק.
"בקרוב הלב הזה יהיה שלי".
אמר ונשק לשפתי.
אני לא מאמינה, הוא נישק אותי.
"און בזמן הקצר הזה שהיית שם, אצל המאפיה, הבנתי כמה אני אוהבת אותך".
"גם אני אותך".
".מצטער להפריע לזוג יונים אבל לא נראה לי שבא לכם שכל העולם ואחותו יראה אתכם".
אמר הנריק והפריע לנו.
"כן נראה לי שעדיף שנעשה את זה אחר כך".
אמרתי בנבוחה ובלחש.
"שיקפוץ לי זה".
אמר און.
"טוב אז בוא לפחות נתקדם".
"טוב טוב"

איזה כיף שהוא חזר אני לא מאמינה אני כל כך אוהבת אותו.

הלכנו למסעדה, היה ממש כיף. בתור רשמית זוג. ונסענו לבית שלי.

לקחתי סוכריית מנטה מהתיק.
"רוצה גם?".
שאלתי.
" לא אני רוצה את זה".
אמר ונשק לשפתי.
"טוב הבנו מחר יש לנו את כל היום, רק שלא נהיה כמו הזוגות הקיטשים האלה והדבקים".
אמרתי, והוא צחק.
"לא אכפת לי".
אמר אבל הספקתי כבר להרדם על הכיסא.
הייתי גמורה.

אז הפעם פרק טיפה שונה, זה בין הפרקים האוהבים עליי.