𝔹𝕣𝕠𝕜𝕖𝕟 𝕙𝕖𝕒𝕣𝕥

3

פלישיה:

"איי," אני פולטת כשהמחט דוקרת את אצבעי. אני לוקחת את הממחטה שלידי ולוחצת אותה על האצבע שלי בפעם הרביעית בשיעור האחרון, טיפות הדם נספגות בה. אנג'ל שתופרת לידי לא מרימה לרגע את עיניה מעבודת התפירה שלה, כבר רגילה לזה שאני גרועה בתפירה ונפצעת בלי סוף. אני קמה ממקומי ומביטה בחלון, מייחלת לרוץ בשדות הרחבים במקום לשבת כאן ולתפור שמלה שבכל מקרה לא אלבש לעולם.
"פלישיה, עזבי בבקשה את הממחטה ותחזרי למלאכת התפירה. אנג'ל כבר סיימה את השמלה שלה בשבוע שעבר, ואת לא מפסיקה למרוח את זמנך ולהתמהמה". ליידי אלינור, כתמיד, מעירה לי על כל מה שאעשה ומדגישה תוך כדי את מעלותיה של הנסיכה היקרה, ששמה מעיד עליה יותר מכל (אנג'ל באנגלית- מלאך).

נמאס לי. אני קמה במהירות, בצורה שלא ראויה לבת אצולה מכובדת, ולמרות מחאותיה של ליידי אלינור שאסיים את השמלה שאני עובדת עליה זמן רב כל כך, אני יוצאת בסערה מחדר התפירה.
אין לי עניין בתפירה, והכישורים שלי היו רחוקים מלהיות מרשימים. אבל כמו כל מטלה שתוטל עליי- מחובתי כבת בית בארמון לבצע אותה. בניגוד אליי, אצבעותיה הדקיקות של אנג'ל רצות במהירות כשהמחט בידיהן, מעבירות אותה הלוך ושוב בין קפלי בד המשי. 

אני יודעת שאיענש אח"כ על כך שיצאתי מהשיעור ללא בקשת רשות. ליידי אלינור תעדכן את אבא שלי במה שקרה, ואבי לא יעבור על זה בשתיקה. אבא הוא אציל מכובד ומעורר יראה, שר הצבא ויד ימינו של המלך ארצ'ר- מלכה של סלאריה, מה שנותן לו סמכות רבה. אבא חולה שליטה, ורגיל לכך ששמו מעורר כבוד והערכה- ובצדק. הוא זה שהפך את סלאריה מסתם מדינה חסרת חשיבות למעצמה לפני כ15 שנה, וכבש את שטחי האויב במהירות האור ובאסטרטגיות מבריקות שעדיין נלמדות אצל טובי הצבאות בעולם כולו. הוא רגיל שכולם מקשיבים לו וסרים למרותו, ולא מוכן לקבל את העובדה שאני מרדנית ולא ממושמעת. הוא מאמין בחינוך נוקשה ובהלקאה על התנהגות רעה, וכילדה קטנה תמיד ברחתי להתחבא מתחת למיטה אחרי שעשיתי מעשה רע כדי לא לסבול מידו החזקה. אני עדיין רועדת לפעמים כשהוא מוריד את החגורה ומלפף את הקצה סביב כף ידו.

מחשבותיי מעסיקות אותי ואני לא שמה לב לאן מועדות פניי עד שאני מגיעה לאחד האולמות בקומה השנייה של הארמון, ממנו בוקעות צעקות קרב. מבעד לדלת הפתוחה מעט אני רואה שני גברים לבושים בחליפות סיף וקסדות לבנות, בידיהם חרבות דקות והם מפלחים בהן את האוויר במיומנות ובמהירות מרשימה. מראה הגברים החגים זה סביב זה בצורה ריקודית כמעט מהפנט אותי. אני ממשיכה להסתכל עליהם בהערצה, שמה לב לפרטים הקטנים ביותר. הנמוך מביניהם, בחור עם מבנה גוף שרירי ורחב, חותך בחרבו את האוויר בניסיון לדחוק את רעהו לפינת החדר. תנועתו כבדה ומרוכזת, ובכך יוצר פער מרשים. לעומתו היריב, גבר רזה וגבוה, זז בקלות וגמישות, חרבו זורחת באור המנורות המשתלשלות מהתקרה. תנועותיו מהירות וחדות, כאילו הוא רוקד במקום להילחם.
הנמוך מנסה שוב ושוב להכות, אך הבחור השני מתחמק ברגע האחרון. לפתע, הוא מבצע תנועה מהירה וחלקה, מסתובב בזריזות ובקלות ולגעת בחרבו בצלעות יריבו. היריב עוצר בבת אחת, מרים את ידיו לאות כניעה ומניח את חרבו על הרצפה בקול קרקוש מהדהד. רק נשימותיהם הכבדות ממלאות את החלל, עד שנשמע  צחוק מוכר, וכשהם מורידים את הקסדות ומחליקים ביניהם אגרופים במהירות אני מזהה את אחי איאן והנסיך גייב, מצחם מכוסה אגלי זיעה והם מתנשפים במהירות. "זה היה קרב מרשים ביותר, והפגנת מיומנות מרשימה, אבל לעולם לא תגיע לרמה שלי", איאן אומר לגייב בקול צרוד אבל מסופק, שיערו השחור והסתור מכסה את מצחו ונכנס לעיניו.